את המקור אפרסם מחר, לבינתיים אתם מוזמנים לנחש...




"השמאל הישראלי לא נעלם. הוא שלח את ראש הממשלה שרון לשארם א-שייח' לייצג שם את עמדותיו ואת תפיסת עולמו של השמאל" כך אמר יוסי שריד בראיון טלוויזיוני.

הוא צודק. שרון קנה את עולמו בעיני נשיא מצרים מובארק, ומלך ירדן עבדאללה, ויו"ר הרשות הפלשתינית אבומאזן, ונשיא ארה"ב ג' ורג' בוש, ושרת החוץ שלו קונדוליסה רייס, ומנהיגי אירופה, מפני שכפר בתורתו המדינית של הליכוד, וצפצף צפצוף ארוך על מרכז הליכוד, והתעלם מהכרעתם של מתפקדי הליכוד.
בחתירתו הנמרצת של ראש הממשלה לביצוע ההתנתקות מעזה, אין לשרון ברירה, אלא לסמוך על יתדו של השמאל ועל קולותיהם של הח"כים הערבים. אין שום פסול בהצבעתו של ח"כ ברכה בעד חוק "פינוי-פיצוי" בוועדת הכספים של הכנסת. קולו כשר כמו כל קול אחר, יהודי או ערבי. אבל כאשר חוק מרחיק לכת כזה נסמך על חודו של קול אחד-קולו של ח"כ ערבי נבון - נשמט מרגליו של שרון הבסיס החיוני של רוב יהודי לביצוע תוכניתו מרחיקת הלכת לשנות את פניו של המזרח-התיכון, ולהשיג שלום וביטחון.
אם לא די בכך לתאר את המערכת הפוליטית המעוותת בישראל, צירפו עתה שני בכירים בליכוד, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ושר החוץ סילבן שלום, את קולותיהם, כדי לערער את מעמדו של אריאל שרון בהצהרותיהם למען משאל עם. לריבלין מותר. כיו"ר הכנסת אין הוא נמנה עם הדרג הממשלתי. לראש הממשלה אין סמכות לכפות עליו את דעתו. לשלום אסור לנקוט שום יוזמה פרטית, שאינה מקובלת על ראש הממשלה.
בהודעתו, שהוא יוביל מהלך לקיום משאל עם, ביודעו שראש הממשלה מתנגד לכך בכל הנחישות והתוקף, שמט שלום את הבסיס לכהונתו כשר החוץ, והוכיח, כי הנרי קיסינג'ר, שר החוץ המיתולוגי של ארה"ב, צדק כאשר אמר: "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". שלום חותר נגד ראש הממשלה וגם נגד מעמדו כשר החוץ משיקולים של פופולריות. במדינה מתוקנת היה ראש הממשלה מפטר אותו מתפקידו. אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת. אין לראש הממשלה מפלגה תומכת. אין לו רוב בכנסת לאישור התקציב. אין לו רוב במרכז הליכוד לביצוע ההתנתקות. במרכז זה כוחו של שלום גדול מכוחו של שרון.
לאחר לבטים ממושכים ונוקבים הגיע שרון למסקנה, שיש לאמץ את הצעתו של דן מרגלית. ההתנתקות מרצועת עזה ומארבעה יישובים בצפון הגדה היא עובדה מוגמרת. אין מנוס ממנה. נסיגה מכוונה זו תביא את ישראל למצוקה מדינית בארה"ב ובאירופה. אבל מעבר להגשמת תוכנית זו, כדי להתקדם לשלב הבא, שמשמעותו ייסוד מדינה פלשתינית, יש לקיים בחירות חדשות. ראש הממשלה, איש מבוגר ונערץ, לא יוכל להיות נציגו של הליכוד בבחירות כאלה.וכמו הוא ברור במצב הנוכחי המערך הפוליטי בישראל זקוק בדחיפות לניעור ולחידוש. אריאל שרון היה מנהיג ראוי לליכוד עלפי תפיסתו הישנה. מפלגה, שהמרכז שלה וגם רוב מתפקדיה מבטאים עמדה מנוגדת לזו של ראש הממשלה, זקוקה למנהיג אחר. ראש ממשלה, שאימץ את עמדת השמאל, זקוק למפלגה אחרת. שרון ומפלגתו אינם יכולים עוד לעבוד תחת פוליטית משותפת. חברי מפלגתו, העושים כל דבר שמחוץ להיגיון המדיני, כדי לקצץ בכנפיו של ראש הממשלה, ייאלצו להיאבק על קולו של הבוחר,כדי לא להישאר תחת מנהיגותו של אריאל שרון.