כמה דברים.
אתה מניח שכל הציבור הדתי לאומי תומך ברעיונות ארץ ישראל השלמה- והוא לא.
אתה מניח שכל הציבור הדתי לאומי מעוניין באמירה אידיאולוגית חזקה ומעט מאוד הישגים- והוא לא.
הכוח של החרדים נובע מכך שלא אכפת להם מאיך שהעם תופס אותם, רק תתנו להם תקציבים וקצבאות והכל יהיה בסדר. הציבור הדתי לאומי מנסה תמיד להיות מעורב עם מה שקורה בעם. האם זה דבר רע בעיניך?
כבר תיארתי בפורום בהרחבה את ההבדל שבין הציבור תומך הרב קוק לבין הציבור הדתי לאומי הקלאסי, ואת הנגזרת הפוליטית של החילוק הזה. בקצרה אני אומר לך (ואתה מוזמן לעיין באשכול ההוא לצורך הרחבה נוספת. נדמה לי שקראתי לו "זרמים בציבור הדתי לאומי") כי הציבור הקוקיסטי לא מוכן להתפשר, ומרוויח את האמירה האידאולוגית הברורה ומפסיד את יכולת ההשפעה שלו. מדוע? בגלל שלרוב מפלגה שלא מוכנה להתפשר תשב בנגדה (אופוזיציה), ומשם תוכל למחות בקול גדול ולעשות בפועל מעט מאוד. לעומת זאת, הציבור הדתי לאומי מוכן להתפשר, ומרוויח בכך לא מעט דברים לצד השותפות בגורלו של העם, ומפסיד את האמירה האידיאולוגית המוחצת.
אתה רוצה דוגמה לפילוג הזה? בעבר המפד"ל הייתה מפלגת יחדה (קואליציה) מובהקת, והיום המפלגות המייצגות את הציבור הדתי לאומי יכולות לחלום על הממשלה רק בממשלה ימנית (וכשביבי בראשה גם זה לא בטוח).
בקיצור, הרצון שלך לאמירה אידיאולוגית מוחצת מובן בעיני, אבל מעצבנים אותי אנשים שלא רואים את המורכבות בחברה שבה הם חיים, וחושבים שכולם חושבים כמוהם. דוגמה לפועל יוצא של האגוצנטריות המעצבנת הזו הייתה אחרי ההתנתקות. במקום לשאול את עצמנו 'איפה טעינו?' שאלנו את עצמנו 'למה האחרים לא הבינו שאנחנו צודקים?'
הבהרה: אני לא מדבר על ההשלכות הביטחוניות של ההתנתקות, אלא על הדבקות בהתיישבות בארץ ישראל, כשברור שכבר ממזמן הציבור הכללי לא ממש תומך בזה.
אם זה החשבון נפש שהציבור שלנו מסוגל לו, מצבנו בהחלט רע.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time