גוגל סכולר? למעשה מצאתי את המקורות הנ"ל לפני כמה שנים דווקא באמצעות הJSTOR וסתם דרך ה"אלף", אבל לא משנה. קראת אותם? כי אני קראתי, כדאי לך לנסות גם במקום לחזור שוב ושוב על בילבולי-מושגים ותיאוריות לא ממש מבוססות.

והרי תקציר היסטורי והעובדות בנוגע לצבאות מקצועיים בעולם שלאחר האימפריה הרומית ומעבר לחומר מהשיעורים של כיתה ח':

א) צבאות קבועים של שכירים הופיעו בערך כשהופיע אבק השריפה. רובאים היו עסק יקר ודרשו אימונים, והיחידים שיכלו לממן את האחזקה שלהם היו מלכים. לא תמיד הם היו נתיני המלך המקומי דווקא, ובחלק מהזמן הסתובבו גם כל מיני קבלנים שהציעו לך עיסקת חבילה של יחידה צבאית מוכנה. כך למשל המלך האנגלי שלח למושבות המתמרדות באמריקה יחידות של שכירי חרב גרמניים.

ב) צבא המבוסס על גיוס-לאומי-חובה הוא פטנט של המהפכה הצרפתית. לפני זה לא ממש היו לנו לאומים במושג המוכר כיום. הצרפתים עלו על פטנט אדיר - באמצעות גיוס כזה אפשר להקים צבא בסדר גודל ענקי שכמוהו לא נראה קודם.

ג) לא מעט מדינות, ובהן ארה"ב ובריטניה בולטות במיוחד, לא מאמינות בגיוס חובה. בימים כתיקונם, "חייל" הוא מקצוע לכל דבר, המוצע לאזרחי המדינה שזוכים לשכר תמורת זמנם והסתכנותם. במלחמות בקנה מידה גדול כמו מלחמות העולם, בדרך כלל מתגברים את השורות ע"י גיוס חובה. בארה"ב זה נקרא "DRAFT" ולאחרונה הופעל במלחמת ויאטנם. בתפיסה האמריקאית זהו מצב לא רצוי ובלתי-סביר פוליטית, שמופעל רק במקרים קיצוניים. זה לא משהו חדש, וארה"ב מתנהלת בגישה הזו בערך מאז 1776.

ד) ארה"ב הייתה בזמנו אחת המדינות הראשונות שאסרו על אזרחיהן לשרת כשכירי חרב של מדינות זרות (למרות שהמשיכה להנות עוד זמן מה מפועלם של פיליבסטרים למיניהם), ולמעשה עד עמוק לתוך סוף המאה ה20 בקושי יכלת לראות שכירי חרב בעולם. הדיעות על כך חלוקות - יש הטוענים כי עם עליית התפיסה של אחריות המדינה ממשלות לא ממש רצו שאזרחיהן יסבכו אותן במלחמות לא להן, ואילו אחרים אומרים שהפרקטיקה פשוט דעכה כי צבאות-המון לאומיים נתפסו כיעילים יותר. אם תישבע לי שתקרא אותם, אני אתן לך הפנייה לעוד שני מאמרים מצויינים בנושא פרי עטן של שתיים מהחוקרות המרכזיות בתחום. אני יוצא מנקודת הנחה שאתה באמת רוצה לדעת עוד על הנושא, ולא רק להמציא שטויות ולהתעקש עליהן.

ה) לשכיר חרב יש הגדרה די ברורה בחוק הבינ"ל, שמשום מה לא תואמת בכלל את ההגדרה שהמצאת לעצמך ושאף אחד חוץ ממך לא משתמש בה. הוא אמור להיות אזרח של מדינה זרה שנלחם בסכסוך שלא קשור למדינתו כשהתמריץ הבלעדי שלו לכך הוא התשלום שהוא יקבל תמורת הלחימה.

ו) בעשורים האחרונים תופעת שכירי החרב עושה "קאמבק" בדמות חברות צבאיות פרטיות. רובן מתעסקות בהכשרה, לוגיסטיקה וקצת אבטחה, אבל "אקזקיוטיב אאוטקומס" הדרום-אפריקאית התפרסמה לשמצה כאשר אנשיה אשכרה נלחמו למען הממשלות ששכרו אותם. החברה הזו התפרקה רשמית ב1998 אבל כנראה שהיא עדיין קיימת בגלגול חדש כ"סאנדליין אינטרנשיונל".

ז) ארצות הברית כיום לא רוצה להכריז על DRAFT כי יש לזה עלויות פוליטיות וכלכליות. כמו כן, ארצות הברית הפעילה ומפעילה חברות צבאיות פרטיות שמשלימות את פעילות הצבא שלה - עובדים של "דיינקורפ" הטיסו מסוקים במשימות מפוקפקות כבר בשנות השישים, והפעילות בעיראק כיום עברה הפרטה מאסיבית לטובת החבר'ה של "בלאקווטר" הידועה-לרע (יצא עליהם לאחרונה ספר עב-כרס, שמתישהו אני אוריד מהמדף בספרייה).

ח) מכיוון שהצבא האמריקאי היה מאז ומתמיד מבוסס על התנדבות ותעסוקה תמורת שכר, פשוט מנסים להעמיק את מעגל המגוייסים. גם צה"ל, אגב, מגייס לאחרונה טיפוסים עם עבר או עתיד פלילי כדי לעמוד בבעיות כוח האדם שלו. כמו כן, בתפקידים מסויימים צה"ל מגייס אזרחים לשירות קבע (כולל תפקידים קרביים כמו קמב"צים!) - האם מדובר לשיטתך בשכירי חרב?

ט) עיון נוסף בידיעה על "פנייה למהגרים" מגלה משהו מעניין להפליא. לא מדובר בחיפוש אחר לוחמי חי"ר נוספים, אלא בהקצאה מצומצמת של 1000 תקני גיוס לתפקידים כגון רפואה ומה שיותר מעניין - מודיעין. אם זה כבר בא לפתור איזו בעיה, אז זה את החוסר הידוע של המודיעין הצבאי האמריקאי ביומינט.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists