בשל היותם יהודים דייוויד וולף

אויביה של ישראל עומדים על כך שלשנאתם אין דבר וחצי דבר עם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית. האם נכון הדבר?

לאחרונה, שוטטתי באתר אינטרנט המוקדש לדיון בספרות עכשווית. לפתע, ללא שום קשר לנושאים הנדונים, הופיעה הערה בזו הלשון: "והיום הצבא הישראלי עשה את מה שהוא אוהב לעשות, הוא ירה בילד".

חשתי בחילה מתפשטת בבטני. זוהי תחושה מוכרת, כעס מעורב בתסכול, אימה וכאב. האם יעלה על הדעת שמישהו אכן חושב כך? החלטתי לצאת מתוך ההנחה שאותו אדם הינו ידידותי כלפי יהודים, ופשוט מסתייג ממדיניותה של ישראל. נצא מתוך הנחה שהוא אכן מאמין שהצבא הישראלי ניסה להתנקש בחייו של ילד: האם ייתכן הדבר? האם עומד הדבר בפני בדל של מחשבה ביקורתית?

בכל פעם שאני נתקל בביקורת קטלנית שכזאת המוטחת בישראל, אני מבקש להציג בפני המבקר מספר שאלות. נהגתי לשאול: האם אתה יכול לשעֵר מה היתה עושה ארה"ב אילו חומייני היה משתלט על טקסס? האם היית מייעץ לה לנהוג באיפוק? האם קיימת מדינה בעולם שלנוכח אויב מר המשחר על גבולה, הגיבה בנימוס, בנועם הליכות, בגינוני מסיבת-תה, כמו אלה להם מצפים מישראל?



הייתי רוצה להציג בפני בן-שיחי שאלות נוקבות נוספות, רק על מנת לפתח דו-שיח רציני ונוקב, ולא מסע השמצות:

א. מדוע ישראל?

אני מרבה לעיין בחדשות, בעיקר באינטרנט, ואני נוכח לדעת שהדיון בהרס המתחולל בסוריה ובזימבבווה, לדוגמה, מועט. איני מוצא דבר בנושא הגדר שהוקמה בהודו, בעלות של מיליארד דולר – גדר המותירה בחוץ את מרבית המוסלמים העניים והנואשים ביותר בבנגלדש. אני יודע שבאומות המאוחדות חברות 188 מדינות, ביניהן צפון-קוריאה, מדינת עבדים, ומגוון מדינות הנשלטות על-ידי רודנים ועריצים. המדינה היחידה שאינה יכולה לכהן כחברה במועצת הביטחון של האו"ם היא ישראל.

השואה, שאמורה היתה לסמן את סוֹפה של השנאה כלפי יהודים, משמשת לרבים כחיפוי ומגן. ביטויים כגון "ודאי שאיני חש כפי שחשו הנאצים, ואיני חושב שהיטלר צדק", די בהם על מנת להוכיח שהדובר אינו אנטישמי. אך עוד ארוכה הדרך בין זה לבין סופה של השנאה.

קשה לזקוף כל זאת לגיאופוליטיקה. כיצד ייתכן שישראל היא המדינה היחידה המעוררת כעס כה עז כלפיה? מדוע הוואנדליזם בצרפת, שריפת המרכז הקהילתי בארגנטינה, השחתת בתי-הכנסת ברחבי אירופה – מדוע כל המעשים הקשים הללו קשורים כולם למדיניותה של מדינה קטנה אחת? למרות המעשים הנוראים שהתרחשו בטיבט, הרס התרבות השיטתי שהתרחש שם על-ידי סין, איש לא חשב להקפיא את יחסי המסחר עם סין. אירופה לא השמיעה קולות מחאה חריפים, ולא שמענו על טרור טיבטי. שמא מסתתר כאן איזשהו מניע נוסף? האם ביסודו של עניין יש לחפש כאן שנאה שאינה קשורה בפוליטיקה כלשהי?

ב. לאן היו רוצים משחרי הכחדתה של ישראל לשלח את היהודים החיים בה?

שמא חזרה לאירופה? אולי על כל היהודים לחיות באמריקה? אולי מישהו חושב שהיהודים יכולים פשוט לחיות בשלום לצד הערבים במדינה מוסלמית, למרות שארצות ערב מעולם, במשך אלפי שנים, לא העניקו ליהודים שוויון זכויות?

ג. האם ישראל היא הקטר המניע את חוסר הסובלנות במזה"ת?

היכן היו הקולות המשמיצים והמגדפים בעת שלטון הירדנים בירושלים, שעה שהכותל המערבי וסביבתו לא היו אלא אתר פסולת? מעולם לא נתקבלה החלטת או"ם כלשהי בדבר חילול קודש במקום. היכן הם היו שעה שארצות ערב מנעו מיהודים להיכנס לעיר העתיקה בירושלים? ויתרה מזאת, איפה היו כולם כשאסאד רצח אלפים מבני עמו, או כשהמלך חוסיין עליו השלום טבח אלפי פלשתינים?

אין להצדיק אכזריות בהיתלות באכזריותם של אחרים. אך כאשר אנשים כותבים דברי בלע כדוגמת אלה שמצאתי באותו דיון ספרותי, או קוראים לחיסולה של ישראל כפי שעשה האינטלקטואל הבריטי א. נ. ווילסון, לא נותר אלא לתהות מה היו אומרים לנוכח מעשיו של סדאם חוסיין בעיראק, או על סוריה תחת שלטונו של חאפז אל-אסאד. שמעתי קריאות להפלתה של ממשלה זו או אחרת, אך מעולם לא שמעתי קריאה לחיסולה של מדינה. איש לא אמר שגרמניה, מקץ שתי מלחמות עולם, צריכה לחדול להתקיים. העולם לא סער ולא קרא לחיסולה של אוגנדה בימיו של אידי אמין. אולם הדברים נשמעים כשמדובר בישראל. רק כשמדובר במדינה קטנה שתושביה ומנהיגיה הם יהודים. צירוף מקרים מעניין, הלא-כן?

ד. האם אנטישמים מודעים לדעותיהם הקדומות? מרביתם אינם מודעים

לאחרונה אירח בית-הכנסת שלנו את האב בו (Baugh), פרופסור לקולנוע ממכון האפיפיור שבוותיקן. מטרת המפגש היתה דיון בסרט "הפיתוי האחרון של ישו" שהוא ביקר בחומרה. במהלך הדיון וכבדרך אגב, דיבר הפרופסור על החינוך שקיבל בילדותו. הוא סיפר שכשהיה ילד (הוא גדל בצרפת ובקנדה) הורו לו להיזהר כשהוא עובר בסמוך לבתי-כנסת, מפני שהיהודים עשויים לצאת משם ולחטוף אותו. וכן נאסר עליו לשחק עם ילדים יהודים. בכנסייה קרא ודקלם דברים מכתבי הקודש בדבר "היהודים הבוגדים". אך אילו נשאל "האם אתה אנטישמי?" אמר האב בּוּ, היה עומד על כך שהוא אינו אנטישמי.

לקח לו זמן רב להכיר בעובדה כי העמדות שהוטבעו בו משחר ילדותו היו אמנם אנטישמיות. כנותו היא שינוי מרענן ביחס לא. נ. ווילסונים של העולם, זחוחי-הדעת המתחפרים בעמדותיהם ומפנטזים על כך שהם-הם שוחריה וחסידיה של האנושות והאנושיות.

ה. האם ייתכן שכל זה אינו אלא צירוף מקרים?

ייתכן כי באורח מקרי אנשים המתגוררים בארצות בהן היתה קיימת שנאת יהודים מקדמת דנא, אומרים כי רק ליהודים לא מגיעה מדינה, או שהם מבקרים את ארצם של היהודים ואותה בלבד, או שהם מתעלמים מזוועות המתבצעות על-ידי מדינות אחרות, או חשים הבנה עמוקה כלפי אלה הקמים לרצוח יהודים. ייתכן שאין זו אלא רגישות כלשהי, הגובלת בפרנויה, להיות מוטרד נוכח פרץ של אותה השנאה עתיקת היומין במעטה מודרני כלשהו. לביקורת המוטחת נגד ישראל ברחבי אירופה כולה אין דבר וחצי דבר עם הדברים שכתב דיוויד סזראני בעיתון גרדיאן הלונדוני: "אכן, 'הפתרון הסופי של השאלה היהודית' היה כפי הנראה המבצע הפאן-אירופי האמיתי של המאה ה- 20". הדבר האחד והיחיד שזכה להסכמה פה אחד של אירופה כולה, לא היה אלא חיסולם של היהודים, ועתה מסכימים שם כולם שאכן למעשיה של ישראל אין מחילה וכפרה. מי שמעז להניח כי קיים קשר בין השנאה שהיתה אז לבין מסע ההשמצה המתנהל כיום, מסתכן בכך שיכנו את דבריו "תעמולה ציונית" – עוד אחד מאותם ביטויים שנועדו לחנוק את הדיון האמיתי.

אני מכיר אנשים בישראל שילדיהם נהרגו. לא עקב טעות או שימוש לא זהיר בנשק או משום טעות בזיהוי, אלא משום שהילדים עצמם היו המטרה אליה כיוונו הרוצחים. רוצחיה של משפחת חטואל, לשם דוגמה, עצרו את הג'יפ בו נסעו האישה ההרה עם בנותיה וירו בהן, אחת אחר השנייה. למותר לציין שהאם ובנותיה לא נשאו נשק. הן פשוט היו יהודיות. תארו לעצמכם שמקרה כזה היה מתרחש באחד מרחובותיה של עיר אמריקאית. כאן, לאדם המבצע רצח לאור יום קוראים צ'רלס מנסון; באולמות בית-הדין בהאג, הם מכונים לוחמי חירות.

האם היהודים הם תמיד הקורבנות? כמובן שלא. ישראל נתונה בקשר של יאוש וסבל הדדיים עם פלשתינים שסבלו רבות. זוהי הסיבה לכך שיותר מ- 15,000 איש השתתפו בהפגנה למען יציאה מעזה, הפגנה שהתקיימה בישראל, המדינה היחידה באזור בה ניתן לקיים הפגנה מעין זו.

אין ספק שלחמישה מיליון יהודים המוקפים במיליארד ערבים יש סיבה טובה לפחד. שערו בנפשכם מה היה קורה אילו היה לסדאם חוסיין, למשל, נשק גרעיני – מצב שנמנע הודות להחלטתו של מנחם בגין להפציץ את הכור בעיראק בעודו באבו. (זכור לכולנו הגינוי הבינלאומי לו זכתה ישראל בגין פעולה זו.)

בעודי כותב שורות אלה גואה בי התסכול לנוכח הידיעה שדברַי לא ישפיעו על אלה שעבורם שנאת ישראל עמוקה מכל טיעון הגיוני. אני תוהה, האם מישהו מעלה בדעתו כי אילו לערבים היו האמצעים הדרושים על מנת להביא למחיקתה של ישראל מן המפה, הם לא היו עושים זאת? פרופסורים היושבים בניחותא ולוגמים מכוסות התה והקפה הטורקי שלהם באוניברסיטאות לונדון, בריסל ופריס היו עושים זאת – אז למה שמדינות איסלאמיות, שעבורן עצם קיומה של ישראל באזור נתפש כביזיון והצלחותיה כעלבון, לא היו עושים זאת?

ולמרות כל זאת נאמר לנו השכם והערב, שגישתה הלוחמנית של ישראל מונעת שלום.



להלן ציטוט ממאמר פרי עטו של המבקר הפולני קונסטנטין ילנסקי. הדברים פורסמו במאי 1968 בכתב-העת קולטורה היוצא לאור בפריס, והובאו מאוחר יותר על-ידי אברהם ברומברג ב - New York Review of Books :

הפולנים מעולם לא התבטאו נגד יהודים בשל היותם יהודים, אלא מפני שהיהודים מלוכלכים, תאווי בצע ושקרנים, בגלל פאותיהם, בגלל השפה המשובשת בה הם מדברים, בשל העובדה שהם אינם נטמעים בסביבתם, אינם חדלים לדבר בשפתם ואינם מנסים להתלבש ולהתנהג כפולנים. כיוון שהם חסרי תרבות ובשל העובדה שהם תרבותיים מדי. בשל אמונותיהם התפלות, בורותם, בשל העובדה שהם שאפתניים, מתקדמים ומוכשרים. בשל אפם העקום והארוך, בשל העובדה שלעתים קשה להבחין בינם לבין ה"פולני הטהור". כיוון שצלבו את ישו, בשל הרצח והפולחן שהם מקיימים, בשל העובדה שהם מתעמקים בתלמוד, בשל העובדה שהם בזים לדתם, בשל העובדה שהם אתאיסטים. כי הם עלובים ומבחילים, כי הם קשוחים, כי יש להם יחידות לחימה משלהם, בגלל החוצפה שלהם. כיוון שהם בנקאים וקפיטליסטים, קומוניסטים ותועמלנים. אך בוודאי לא בשל היותם יהודים.



גם כיום טוענים אויביה של ישראל ששנאתם אינה קשורה בעובדה שישראל היא מדינה יהודית. נאמר לנו שהסיבות הן הרוע, הדיכוי, אך ללא ספק ובוודאות – לא כי אנחנו יהודים.

הסילוף אינו חדש. שורשיו מוכרים לנו לצערנו זה מאות ואף אלפי שנים. קורבנות אחרים של שנאה מזהים את הסימפטומים. כפי שאמר ג'ון לואיס, מבכירי הנציגים השחורים של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב:



במהלך דיון שנערך לאחרונה באומות המאוחדות בנושא הגזענות, היינו המומים מההתקפה על יהודים, ישראל והציונות... שוב, המילים ששמענו מפי מרטין לותר קינג חלפו בזיכרוני, "אני נשבע בזאת לעשות את כל שביכולתי על מנת לשמור על שמם הטוב של היהודים, כיוון ששטנה מכל סוג שהוא הנָה בבחינת עלבון לכולנו". שעה שהופיע באוניברסיטת הרווארד, זמן קצר לפני מותו, קם סטודנט וביקש מקינג להתייחס לסוגיית הציונות. השאלה הוצגה בצורה עוינת. קינג השיב: "כשאנשים משמיצים את הציונות, כוונתם ליהודים, דבריך אנטישמיים".



רבי חנינא אומר שלעין שני חלקים: הבהיר והאפל. אנו רואים דווקא באמצעות חלקה האפל. ייתכן והאופל שבשנאה יאפשר לאלה שרצון טוב בלבם לשקול מחדש את עמדתם ולהבין שמדינה קטנה זו, גם אם מנהיגיה שוגים מדי פעם, כדרכם של בני אנוש, הנָה משׂוּאה של אור בהיסטוריה, מדינה שנולדה בעקבות חשכת הרוע האנושי.

דייוויד וולף הוא הרב של קהילת Sinai Temple שבלוס אנג'לס ובעל טור ב- Beliefnet.

מאמר זה הופיע במקורו ב- <<www.beliefnet.com– האתר הרב-אמוני לענייני דת, רוחניות, השראה ועוד. כל הזכויות שמורות. השימוש במאמר נעשה ברשות בעליו.

http://nativ.cc/102/wolf.htm

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole