מאפיין נפוץ בפרופוגנדה המודרנית הוא החוצפה- עוז הרוח ויהירות הנפש המאפשרים לאדם להישיר מבט אל מול עובדות המציאות ולטעון ברצינות, ללא כל התנצלות ואף בתקיפות, את ההפך מן המשתמע מהן בבירור. הדבר כה מקומם עד שהמתנגדים אינם מסוגלים לתגובה רציונלית, ואילו השאר מתפלאים על הביטחון העצמי שבהכרח ניחן בו מי שמוכן לטעון בלי בושה ששחור הוא לבן, עד כדי שישתכנעו בצדקתו. הייתה בכך אירוניה טראגית, הן מעגליות מסחררת, כשבשנת 1925, אדולף היטלר, בספרו "מיין קאמף", הגדיר לראשונה שיטה דמגוגית זו – אשר תשמש רבות את תנועתו בעתיד – וכינה אותה "השקר הגדול", לא בציינו אותה ככלי אפקטיבי, אלא כביקורת דווקא נגד "שטיפת המוח" של היהודים.

שקר גדול אחד (אף שכאן מדובר בשקר-עצמי לא פחות מהונאה של אחרים) החל משמש באחרונה תימה מרכזית בתעמולת השמאל: לא עוד התעלמות מכישלון ההתנתקות, לא עוד הצנעה של נזקיה, גם לא השכחה של האופטימיות המופרכת של פרשנים, עיתונאים, "מומחים" ופוליטיקאים, אשר ליוותה את ביצועהּ – אלא הצגת ההתנתקות, גם לאחר התרסקותה המכאיבה בפניה של מדינת ישראל, כהצלחה מדינית ובטחונית ששומה עלינו להתגאות בה.

ודאי- הערבים לא התמתנו כפי שקיווינו. העולם לא העריך את קורבננו למען ה"שלום" כמו שחשבנו. וההנהגה הישראלית, במקום שתנצל את הרווח ההסברתי המועט שהניבה הנסיגה על מנת להגיב ביד חזקה על הטרור כפי שהבטיחה לפנים, החלה מרגישה עצמה בנוח מחוץ ל"בוץ העזתי" – כפי שהיה ניתן לצפות - וממניעים אלקטורליים רדודים התמידה בהבלגתה ובהפקרתה את תושבי הדרום. אמת ונכון. אבל- מאז ההתנתקות ודאי נהרגו פחות ישראלים מאשר היו נהרגים אילו אזרחינו וחיילינו היו נותרים ברצועה, בלחימה יומיומית נגד ארגוני הטרור, לא כן? כן, ייתכן מאוד שכן. והאין נכון הדבר גם לגבי הנסיגה מלבנון? נכון הדבר. גם היה עדיף, על פי היגיון זה, המשך ההבלגה על פני "עופרת יצוקה". בהחלט. הנה הוכח לנו על נקלה כי באופן כללי מדיניות הנסיגה וההבלגה היא הצלחה מזהירה. ולרגע השחור נדמה לנו לבן.

אך אם צמצום נפגעינו ונופלינו למינימום הוא אכן מטרתנו, אציע לחסידיה העיוורים של הנסיגה לעשות את המעבר המתבקש מאליו מעט שמאלה אל השוליים האנטי-ציוניים. שכן אם ספירת גופות היא המדד להצלחה, נכון טיעונם של הפוסט-ציונים שמדינת ישראל היא כשלון, ושמוטב היה ליהודים בלעדיה. שיהיו עקביים, אם כן, חסידי הנסיגה במגמתם, ויטיפו לנסיגה האולטימטיבית- היא החזרה לאירופה, אפריקה וארצות האסלאם. שם נטבחו לעתים היהודים בפוגרומים, אבל כלום עדיף להתפוצץ על ידי טרוריסטים ערביים? שם השואה אפשרית, אבל האין נכון הדבר – בעידן הגרעיני בו אנו חיים – גם במדינה יהודית בה ריכוז גבוה של יהודים בשטח זעיר ופגיע? אדרבה- אם ספירת גופות היא המדד, ישראל היא כיום המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים, ומוטב לנו בגולה.

אך ספירת גופות אינה המדד לבטחון, וודאי לא לאיכות חיים. קהילה יהודית, גם בסביבה עוינת ביותר, תוכל למנות שנים רבות נטולי שכול, אם רק תהא מתרפסת וכנועה מספיק כדי שלא לעורר את חמת שכניהם. כלום היא "בטוחה"? כלום היא עדיפה? בנקל נִראה שחישוב מתמטי פשטני - שקילת חיי אדם מכאן ומכאן - הוא בלתי מוסרי. ישנם דברים חשובים מחיי אדם. ישנם דברים חשובים משלום. מי שטוען אחרת, מי שדורש שלום בכל מחיר, מייבא את הגולה.

מתוך:

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.