ממש ממש לא תערוכה פוליטית.
התערוכה הוצגה קודם לכן כאן בבית טרזין (שהקים את התערוכה) ומשם עברה למוזיאון ביוסטון. מרכז אנה פראנק הוא התחנה השלישית (ואני מקווה מאד שלא אחרונה). התערוכה מציגה יצירות של ילדים בגטו. אין לה מסר פוליטי וזו לא מטרתה. אם התערוכה הייתה ביזמה של מרכז אחר להנצחה - אולי היית צודק.

הנאום הזה בא כדי לקשור בין התערוכה למרכז אנה פראנק. וכן, חלק מההנצחה היא המטרה ששואה לא תתרחש עוד. בלי קשר ללאומנות או לאומיות, אלא בהזכרה לכולם שכולנו בני אדם, עם תקוות חלומות ופחדים. גם הילדים היהודים בגטו, וגם, בצורה שונה לחלוטין, ילדים שגדלים בקומות שונים בעולם, ואפילו בניו יורק. אמנם ההתמודדות היום-יומית שלהם שונה לחלוטין וילדי ניו יורק אינם מתמודדים עם טרנספורטים מוות מחלות ורעב.

אני חושבת ש להגיד שלא העלינו טיעונים מוסריים כנגד הנאצים זו הליכה של צעד אחד רחוק מדי. אני, שפעילה (בהתנדבות) בבית טרזין, יכולה להגיד לך שאתה טועה ובגדול. וכן, העובדה שהיום יש בית לכל יהודי שירצה בו, ויש ליהודים לאן להגיע, בהחלט תתרום לעובדה שיהיה הרבה יותר קשה לנסות ולחסל אותנו כמו שניסו הנאצים.

הסבים שלי הם ניצולי שואה. יש להם הרבה מאד חברים בגרמניה והם מרבים לבקר שם. זה אומר שהם חושבים שמה שעשו הנאצים להם ולמשפחותיהם זה בסדר מוסרית? אני לא חושבת שאתה יכול לשפוט, וגם אני לא. אני חונכתי על סיפוריהם מצד אחד, ומצד שני עם השפה הגרמנית שדיברו בינהם חבריהם מגרמניה וראיתי את היכולת שלהם לטייל בגרמניה מתוך עמדת ה"אני כאן כאדם חופשי - משמע ניצחתי".
כדי לטעון מוסרית כנגד תורת הגזע והמשטר שיישם אותה לא צריך להחרים את גרמניה. כן צריך להזכיר את התוצאות של עליית הנאצים לשלטון והשלטת תורת הגזע.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20