ואחרי כל הדיון הארוך שהתפתח כאן (ומתפתח שוב ושוב, כאן ובמקומות אחרים) אפשר לומר הצבא מתקרב לאט אבל בטוח לחלם.

שבועות, חודשים ושנים שמתבזבזים בעבודת מטה של הדרגים הבכירים ביותר, בכתיבת פקודות שמשתנות ומופצות ושוב משתנות ושוב מופצות, בחתימה על טפסים (או יותר זמן כדי לא לחתום על אותם טפסים), בדיבורים על ערכים ועל "ייצוגיות", בהסברה, בעבודת שיטור ופיקוח, במשפטים ובקבילות שגוררים מאוחר יותר ישיבה ממושכת בתורים לרופאים ולקב"נים ע"י מאות חיילים (דבר שגורם לבזבוז לא נורמלי של כסף מתקציב הביטחון), כל זאת כדי לטפל בסוגיה השמיימית ורבת הערך - האם חייל בצה"ל יוכל לגדל זקן או שלא יוכל לגדל זקן, או שיוכל לגדל רק זיפים שרק נראים כמו זקן.

יש חשיבות למשטר ומשמעת כי כן מדובר בצבא, אבל אני בטוח שאני לא היחיד שחושב שעניין הזקנים כבר יצא לגמרי מפרופורציות.

Mischief Managed.