מעריצים של מנהיגים נוטים לחיות את חייהם דרך מנהיגיהם המופלאים. כמעט תמיד הם מגלים באיחור
איזו שגיאות נוראיות עשו גיבוריהם, ולכן מרגישים הרבה יותר גרוע מאלה שהיו מסוגלים להביט נכוחה
במציאות, ולהביע דעתם (אני, כמובן, נותן קרדיט לאלה מהמעריצים שמסוגלים בכלל שלמצוא שגיאות אצל
הגיבורים שלהם - יש גם כאלה שעד היום בטוחים שדיין וזעירא הוכיחו גאונות בהתנהלותם לפני מלחמת
יוה"כ...).
אגב, תנוח דעתך, איש לא רואה בטקסט שכתבת משום "ביקורת". ביקורת היא מסמך מנומק שמחווה
דיעה שאפשר להתווכח עימה. להגיד שהמנהיגים קדושים ושאסור לבקר אותם (כי מי שמעז לעשות כן,
ברור שחייו הם כשלון - ניסוח עדין מצידך, אגב, יכולת להציע ישר להוציא להורג את אותם כושלים...),
וכאן לא זכינו לחזות במסמך מנומק, אלא בפשקוויל של הערצה ל"גדויילים שם למעלה שיודעים מה הם
עושים"...