סימני האותיות הראשונים בהם השתמשו הגרמנים החל מן המאה השניה נקראים "רונים" (Runen).
מקורם בסקנדינביה ומשם התפשטו דרומה. עם התנצרותה של אירופה נעלמו אותיות אלה בהדרגה.

ממרכז אירופה הם נעלמו כבר במאה השביעית, מאנגליה במאה ה-10, מגרמניה במאה ה- 12, ומסקנדינביה רק במאה ה-16.
בגרמניה, שימשו אותיות ה-"רון" רק לכיתוב על מצבות, סימני דרכים ואנדרטאות.

לכתיבת ספרים ומסמכים שימשו האותיות המינוסקליות (גותיות עגולות) שהיו נהוגות בצרפת מימי קרל הגדול
ומהם התפתחו בצרפת האותיות הגותיות המוכרות, גבוהות, דקות ונטולות עיגולים.

אותיות אלה שהתפשטו גם לאנגליה וספרד, היו בשימוש בגרמניה מן המאה ה- 12 עד סוף המאה ה- 15
ובהם השתמש גם גוטנברג להדפסת ספריו.


כתב "רוני"


אותיות מינוסקליות עגולות

יוהנס בוימלר פירסם לראשונה ב- 1472 גירסה חדשה לאותיות הגותיות, אלה היו נמוכות ורחבות
יותר ובעלות מראה נאה יותר. כתב חדש זה התפשט במהרה בגרמניה וזכה לשם "שוובכר", אולי
משום ששם נתפרסם המאמר הראשון בכתב זה.

כתב שלישי שהתפתח מסיבות שונות מהגותי והשוובכר, באמצע המאה ה-16 הוא ה"פרקטור".
כתב זה התבסס במהרה בכל גרמניה ואיתו הגיעה גרמניה אל המאה העשרים וזה היה הכתב היחידי אותו למדו בבתי הספר.

בפי העם הוא המשיך להקרא "גותי" על שום מוצאו, יותר מאוחר כינה אותו היטלר "שוובכר" ושייך אותו לבעלי דפוס יהודים,
כנראה בגלל אומן יהודי מהמאה ה-18 שנהג לפרסם פוסטרים ב"שוובכר" המקורי.

הוספת לימוד האותיות הלטיניות בבתי הספר בגרמניה בתחילת המאה העשרים,
באה בעיקר בגלל התפשטות מכונות הכתיבה בגרמניה שהיו רובן ככולן יבוא מארה"ב ואיטליה ואלה נשאו את האותיות הלטיניות בלבד.

בסוף שנות העשרים כבר נדפסו חמישים אחוז מהספרים באותיות לטיניות והמגמה המשיכה להתפשט.
עידן האותיות הגותיות בבתי הספר הגיע לקיצו כפי שתאר למעלה Salak.

באותיות הדפוס היו הפרסומים בגרמניה אמנם אחידים, לא כן כתב היד. בכתב היד היו ברחבי
גרמניה הבדלים קטנים בכתיבת אותיות מסוימות, ובגלל הבדלים קטנים אלה נחשפו "יומני היטלר" כזיוף.

גילם של אלה שעדיין קוראים כתב יד גותי, נע היום סביב 85.