אני חושבת שיש מקום לעשות שיחת ברור, בה תוכלו "לתאם ציפיות" כפי שהחבר הקודם שלי נהג להגיד בשיחות כאלה אתה פשוט אומר לה את מה שעל הלב שלך ומנסה להבין מה היא מרגישה ומה היא חושבת. אתה צריך להעלות, לפי דעתי, את הנושא של הפגישות, להבהיר לה מה אתה מרגיש ולמה אתה מצפה, תזכיר את המצב שאתם נמצאים בו, של מיעוט הפגישות, ושאתה נורא רוצה לבלות איתה את הימים הספורים שאתה בבית, וכך ביחד תנסו להגיע לפתרון משותף איך אתם יכולים להתמודד עם זה. אם זה לא נושא רגיש מדי, אני חושבת שכדאי לנסות להבין מה קרה שהיא מסוגרת, ושקשה לה ללכת לספר לאמא שלה.

זה כמו ריקוד, דו שיח בין שני אנשים.. וכדאי שהריקוד יצליח צריך להיות בקשר עין ובתיאום.. כשאתם מדברים בינכם על הבעיות שלכם, אתם יכולים לחזק יותר את הקשר, להבין מה השני מבקש, ולהערך בהתאם, "להתאים את התנועות שלכם". זה דבר שרק שניכם ביחד תצליחו לפתור.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."