אובאמה אינו יחודי בכך.

הדבר נובע מכמה סיבות ולהלן כמה מהן:
1. אמריקה היא דמוקרטיה אמיתית שבה הנשיא מנסה להיות נאמן למצעו, ומנסה לשמר את תמיכת הרוב בו ובנשיאותו.
2. הפרדת רשויות אמיתית גורמת לכך שהנשיא צריך להבטיח שיתוף פעולה של הזרועות השונות והוא מפעיל עליהן לחץ באמצעות הציבור.
3. באופן מעשי כל שנה היא שנת בחירות בארה"ב - חברי בתי המחוקקים, מושלים, שלטון מקומי, שופטים ועוד מיני נציגי ציבור נבחרים מידי שנה, ומצופה מהנשיא לתרום למועמדי מפלגתו.
4. הממשל האמריקאי הוא מכונה היררכית מאד עם תרבות ארגונית ששומרת אמון לנשיא. הוראות של הנשיא מוצאות לפועל על ידי השרשרת ה"פיקודית" והוא אינו נדרש לוודא ביצוע.
5. הנשיא הוא סמל לא פחות מזה שהוא האיש המחליט והוא מצופה לטפח את תדמיתו. הפופולריות שלו היא העוצמה הפוליטית שלו - מתנגדיו ואנשי מפלגתו ייתקשו לפעול נגדו כל עוד אחוזי התמיכה בו גבוהים משום שזה יהיה סיכון מבחינתם בקרב הבוחרים (ראה סעיף 3).

כמובן שתדמית אינה יכולה להיות חזות הכל, אבל קשה להאשים את אובאמה בהעדר משנה פוליטית. אפשר כמובן לערער על נכונותה.