מכובדי, אתה לא בא חשבון אם מי שלהבנתי ראוי לבצע בדק בית.

העורף הישראלי ספג פגיעה קשה בתודעה מבית.

שדורי התקשורת הישראלית (נו טוב, הדוברת עברית בהגיה נכונה) שדרו פאניקה. שדורי הטלווזיות הקרינו עם תרגום בחי את דבריו של נאסראללה. התקשורת נתנו במה לכל הבכיינים.

היו כשלים, היתה חוסרת מוכנות, הזנחה, אי אמון אבל חשוב להזכיר היו גם הצלחות.

אגב, השיח הצבורי שהונחל כאן לא אפשר פעולה אלימה. רק לשם הדוגמא חבר מהעבודה סיפר שהוא חזר מתצפית על כפר שממנו נורו רקטות על קווי "קו העמות" הזמנה של ארטילריה לא אושרה כי נאמר להם: "אולי יש שם אזרחים" - בזמן שבישראל תחת מטר של רקטות המערכת הורגלה לגלות רגישות לנדל"ן וחיי האויב (האם כי הכל חייב ב"מדתיות"? ועל כל פעולה גופים שאינם אחראיים מרשים לעצמם לבקר את העושים במלאכה - כדוגמא ראה את השיח המשפטי והתקשורתי בפעולה כנגד סכול שחאדה) אי אפשר לנצח בסוג מלחמה בו האויב מבחירה מתחפר באזורים מיושבים.

להערכתי, אם המכה הארטלרית היתה מוחתת בסוף היום השני למלחמה על ישובי האויב יתכן והכל היה נגמר בשבוע כשבלבנון הדגמה למה לא משתלם להציק לישראלים.

אינני יודע אם מותר לכתוב את כמות הפגזים והרקטות שנורו במהלך המלחמה - אם היו מטילים את הכמות הזאת ביומיים-שלושה ללא כל התראה על ישובי האויב (גם תושבי ישראל לא קבלו התראה אלא מטחי רקטות) הנזק ברכוש ובנפש יתכן והיה בו די בשביל לצרוב תודעתית את מחיר הפגיעה בישראל.