זו שוב אותה זריחה מבלבלת,
רוצה להישאר במיטה,
אך היום כבר התחיל וההכרה כבר קיימת,
לא יכול לחזור לחלומך,
זו שוב אותה שיחה חולין,
עם החברים שלא ייחלת לעצמך,
ריכולים וחיוכים מאולצים, כולנו תחפושת,

משחקים בהצגה שאנחנו לא אוהבים,
התסריט הוא ידוע והמחיר הוא כבד,
של לשקר לעצמך מבפנים..

אז צא לעבודה, צא לעשות ת'כסף,
כמו כולם תרוויח ולאט, לאט תצליח,
להיות כמו כולם,
צא לעבודה, אתה כבר בתוך בית החרושת,
פס הייצור הוא בני אדם שם כל אחד צריך להיות מושלם..

הבוס צועק ממשרדו,
חסר בקפה סוכר,
והפקידה כבר לא מבינה מה היא עושה בשביל כסף,
ואיך עושים קפה משובח,
ואצלה ריקנות זה סוג של הרגל שהיא כבר לא מנסה למלות,
והיא מתיישבת,
בועה בטלויזיה כבויה כמו האנשים ברחוב..

אתה תעטור מסכה, כמו כולם.
תשתכר עד אור הזריחה, כמו כולם.
תאהב אבל תשנא, כמו כולם.
תנעץ ותסובב ללא אבחנה, כמו כולם.
תחלום חלומותייך ותחייה פחדיך, כמו כולם.
תשחה עם הזרם אל מורד המפל, כמו כולם.
תהדק עניבה ותלבש חליפה להראות, כמו ייכולם,
מאחורי גבך, מאחורי גבי, להידמות, כמו כולם.
עצום את עינייך ותלך כמו, כמו כולם.

צא לעבודה, צא לעשות ת'כסף,
כמו כולם עם הזמן, תתרחק ותצליח,
להיות כמו כולם,
צא לעבודה, אתה בתוך בית החרושת,
פס הייצור הוא בני אדם ושם כל אחד צריך להיות מושלם.

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901