אפשרויות:

[1] היה הופך לפעיל ברית שלום ונשאר נאמן לרעיון ויתור על הבית הלאומי גם בימי המרד הערבי, מלחמת העולם ומלחמת השחרור - זוכה לכבוד [מוגבל] כמו מגנס ומת בשברון לב הרחק מהממסד הציוני רווי אכזבה מהתנהלות הערבים ויותר מכל מהתנהלות הבריטים במלחמה

[2] היה הופך לפעיל ברית שלום, מתפכח [ קריצה פרטית לארדיכל] אל מול התגבשות ערביי הארץ סביב המופתי, כותב מסות מאוכזבות מהתנהלות ערביי הארץ והבריטים במיוחד ושב לחיק הממסד הציוני. קולט פליטי שואה, ממלא שקי חול בחזית יפו תל אביב ומופיע על שטר כמו הנרייטה.

[3] נופל בשבי קסמי הקומוניזם, יוצא מזרחה ולא שב. מוזכר כאנקדוטה בלימודי הספרות העברית ובאחת מחידות פרש

[4] עובר לאמריקה 'שם יוכל להתבטא הרחק מעין הסערה', מתנכר לתנועה הציונית, מגלה קצת יסורי מצפון אחרי מלחמת העולם ומאבד סכוי להופיע על שטר של 20 ש"ח

[5] חוצה את הקווים או מתפרש כחוצה את הקווים ותומך מילולית בתנועה הלאומית הערבית - מוצא עצמו קורבן לחוליית חיסול יהודית

אפשרויות 1-2 הן הכי סבירות בעיני. דבר אחד בטוח. הוא לא היה 'עושה כסף' כמו שוקן.

נ.ב לארדיכל ידידי: ידוע לך הרי כי ידוע לי שיש פנים רבות לציונות ולכן אין לי קושי לקבל את העובדה שמאגנס וברנר הם חלק חשוב מהמסד עליו יושב ביתי.

לענין מקומה של הדת בעולם בכלל ובעולם המוסר בפרט - זהו נושא הראוי לאשכול משלו...
האם הדת היא חזות כל רע בעולם? האם הסדר והחוק שהכניסה הדת בעולם גרועים מאלה שהכניסה המלכות? האין ברנר יכול לומר את שאמר רק מתוך בטחון [שגוי למרבה הצער] שצוויי לא תרצח ולא תגנוב שיצאו מהדתות ישמרו עליו? ומובן כי איש סוער שכזה יכל למצוא עצמו עושה דרכו חזרה אל הדת או לכל הפחות מתפשר עימה כביאליק...

ובאותו ענין רק מזוית שונה: בן גוריון הניח דרך קבע את תמונתו של ברל כצנלסון על שולחנו ואמר כי כי אילו היה נותר ברל בחיים היה הוא הראוי להנהיג וכו'. השאלה הגדולה היא אם היה ב.ג מוכן לשים את ברל עצמו ולא רק את התמונה על השולחן...

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed