http://www.daat.org.il/?page=articles&id=305

...מוסבר שם בהרחבה ההבדל בין 'מלך בעצם', שמתגלית אצלו בחינת פנימיות הכתר ששייכת ל'עולם התיקון', למי שהתמנה להיות 'שר', שאצלו מתגלית רק חיצוניות הכתר ששייכת ל'עולם התוהו'. לכאורה, אלה מושגים קבליים עמוקים, אך מתברר שהם משמשים יסודות בסיסיים לבעייתיות שיש אצלנו ביחסנו כלפי הזולת. הרבי הרש"ב נ"ע מסביר שם שמי שהוא 'מלך בעצם', השלמות שלו אינה תלויה באף אחד אלא הוא מלך בעצם מהותו, ולכן אין לו בעיה לתת כבוד לכל אדם ולקבל כל אחד כפי שהוא. כי מעמדו ומצבו של הזולת אינו נוגע ואינו פוגע כלל במעמד שלו. ואילו השר הוא חסר שלימות מצד עצמו ורק הזולת מעניק לו את מעמדו הרם. ולכן הוא משתרר ומתנשא על הזולת, בניסיון לרכוש לעצמו מעמד. נדמה לו שכל מציאות שקיימת מלבדו מאיימת על מעמדו ולכן הוא מוכרח לבטל אותה. וממילא הוא נאבק בזולת. ומובן שזוהי אחת הסיבות המרכזיות למריבות שקיימות בין בני-אדם".

אני מנסה להבין האם הכוונה לאותו רעיון שמוסבר ב'קונטרס החלצו', לפיו המחלוקות והמריבות בין בני-אדם נובעות מחוסר התבטלות לקב"ה. הרב ערד מאשר, אך מדגיש שב'המשך ע"ב' מוסבר רעיון עמוק יותר בקשר למהותו של הביטול:

"כשדורשים ממך להיות ב'ביטול', אין הכוונה שעליך לחדול מלהאמין שאתה קיים או שעליך להמעיט בהערכת מעלותיך האישיות. להיפך: דווקא חוסר הערכה עצמית מהווה קרקע פורייה לצמיחתה של 'יישות' הגורמת למאבקים עם הזולת. מי שאינו בטוח בעצמו וחש שמעמדו מעורער מנסה לייצר לעצמו מעמד איתן מכוח שלילת הזולת. נדמה לו שכל נפילה של הזולת מחזקת אותו וכל הצלחה של הזולת מחלישה אותו. והקונפליקט הפנימי הזה נקרא 'תוהו': שאיפות חזקות ורצון אדיר שנובעים מתוך חולשה פנימית. ואילו מי שמכיר במעלות ובכישרונות שהקב"ה חנן אותו בהם, אינו חש מאוים מבפנים וממילא אינו מוטרד מכל הצלחה של הזולת. מכיוון שיש לו ביטחון אמיתי במעמדו האישי והוא מעריך את מה שהקב"ה נתן לו, ממילא יש לו מה שנקרא 'תענוג עצמי'. הוא מאמין ומכיר במעלותיו האמיתיות, מבלי להיות תלוי כלל בהערכת הזולת אותו. ולכן אין אף אדם בעולם שיוכל לאיים על מעמדו. זה נקרא 'ביטול' אמיתי ו'עולם התיקון'".

זה ממש "בין אדם לחברו" כפשוטו..
מתוך ערך עצמי נכון ניתן להגיע לאחדות בין אנשים.