בגמ' במסכת כתובות דף י"א מובא שגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין שזכות הוא לו וזכין לו לאדם שלא בפניו. (קטן אין לו דעת ולכן כל הקנאה לגביו, נחשבת כמי שנעשית שלא בפניו. במקרה זה אין ביכולתו לקבל על עצמו את הגיור ובית הדין מזכה לו את האפשרות להתגייר. מהותה של זכייה זו מבוארת באריכות בספרי האחרונים והיא מעבר למסגרת זו).
הלכה זו נפסקה ברמב"ם בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה ובשולחן ערוך יורה דעה בסי' רס"ח.
כל פרטי הגיור מעבר לכך מוטלים על בית הדין ואין כל אפשרות לגייר קטן או קטנה באופן פרטי עלי ידי טבילה או ברכה.
במידה ונעשו מעשים כאלו בכוונה לגיור יתכן שבמקרים מסוימים יש להם משמעות, אך בכל מקרה אין זה גיור מושלם ויש להשלימו דוקא במסגרת בית הדין. (עיין שם בסעיף ג' ובקטן שאין לו דעת יש לומר שלעולם אינו מועיל בלא בית דין, ואפילו בדיעבד ולכולי עלמא.)