קודם כל, השקפת החיים שלך מאוד מזכירה לי את הסופר אילן הייטנר,
אני מציע לך לקרוא כמה ספרים שלו, אתה תזדהה מאוד.
לעניינו,
הצורך לשלב בין הסיפוק בחיים לבין הפרנסה, הוא צורך ידוע.
גם הצורך לשלב בין ההנאות הגדולות לבין הפרנסה.
שמעון פרס כותב פרוזה במשך כמה עשורים, אני משוכנע שהוא היה שמח מאוד להתפרנס מכתיבה,
אותו דבר ברק אובמה עם כדורסל, והשר אופיר פינס עם כדוריד.
מעטים מאוד הם אותם אומנים / ספורטאים שהיו כל כך בטוחים במקצוע שלהם עד כדי כך שהם הלכו איתו עד הסוף.
אתה צודק שהכסף הגדול לא נמצא בעולם הצילום,
סביר להניח שאתה אמור להיות ממש אשף בתחום ובעל ביטחון על מנת שתצליח,
וכנראה שאין לך לא את המיומנות הזאת או את הביטחון הזה אם אתה כל כך ספקן,
ואני גם מבין את הצורך במעין "תעודת ביטוח כלכלית".

לדעתי, אין לך טעם ללכת ללמוד משהו שלא מוצא חן בעינייך מלכתחילה,
דוד שלי למד איטלקית במשך שנה וחצי כדי לנסוע ללמוד אדריכלות באוניברסיטה יוקרתית במילנו, וחודש לפני הטיסה ביטל את הכל והלך לתחום שבאמת עניין אותו.
היום הוא מנהל פרוייקטים באלביט,
לא חסרות דוגמאות של אנשים שפרשו באמצע הלימודים כי הבינו שזה לא מעניין אותם.
בסה"כ העבודה ממלאת את רוב חייך הבוגרים, נראה לך סביר לעסוק במשהו רק לשם הכסף או העיסוק עצמו?

ועכשיו לצד הפרקטי,
אני מאמין שאם תסתכל עמוק תראה תחום נוסף חוץ מהצילום שמעניין אותך,
ואם לא, יש מגוון חברות תעסוקה שמציעות שירות שמתאים לך בדיוק,
אתה מגיע ועובר כמה ראיונות והמון מבחנים,
בסופו של היום, אתה מקבל דף עם מידת ההתאמה שלך למגוון עבודות,
תבדוק אם יש משהו שמעניין אותך.
אתה תמיד יכול להמשיך עם הצילום במובן החובבני,
כל אותם אלפי אצנים וטריאתלוניסטים חובבניים, משקיעים עשרות שעות שבועיות בעיסוק הנלווה הזה בלי להרוויח ממנו כלום.

מנהל עסקים, משפטים, כלכלה, בנקאות, רפואה, פסיכולוגיה...
יש כל כך הרבה תחומים, אני סבור שלפחות לאחד מהם אתה נמשך.
בדרך כלל בדילמות גדולות,
אני פשוט נותן לעצמי לבחור את התשובה...
העיסוק האולטימטיבי בשבילך, רק אתה מכיר אותו.
התשובה תגיע אלייך בצורת הבזק מחשבה כמו באמבטיה של ארכימדס, בצורת אסימון שנופל כמו התפוח שנפל לניוטון על הראש, או תוך כדי שיחה עם מישהו כמו שקרה לשופנהאואר..
אתה רק צריך להאמין..