אני לא חושב שהדיון כאן הוא חוקיות החקיקה אלא החוקתיות. סביר שארגונים כאלו ואחרים (ונתעלם כרגע מהמניעים שלהם) יגישו בג"צ על העמידה של החוק בפסקת ההגבלה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומשם יתקדם הדיון הציבורי. לאור המהומה שהיתה סביב הניסיון של אוניברסיטת חיפה לקדם ניקוד גבוה למי ששירת בצבא בנוסחת דירוג הזכאות למעונות ועוד מספר אירועים כאלו ואחרים סביר כי הדיון יתמקד בנושא זה.
לגופו של עניין, סביר שהסיבה שהכניסו את השירות הלאומי לחוק תוך התעלמות מפערים באורכי השירות נובעת בדיוק ממגבלה זו. הדיון בבג"צ ככל הנראה יהיה סביב הנגישות הריאלית של ערביי ישראל לשירות לאומי בדומה לדיון שהיה השבוע על חוק טל. הפתרון שיושם על-ידי הצבא מרשים והתוצאות שנחשפו הנוגעים לגיוס השנה יפים ובעיקר תודות למאמצים של חיל האוויר.
להבנתי, בדר"כ הדיון הוא מי נותן את הצ'ופר לחיילים. אם הצבא נותן את הצ'ופר אז זה מקובל כיוון שהצ'ופר הוא בעבור שירות ישיר. אם הצ'ופר לא ניתן ע"י הרשות המתאימה, מתחיל דיון על השיוויון בנגישות למשאבים של אותה הרשות. לכן לצבא יותר קל כי בעבור הנגישות למשאבים קיימת תרומה ואילו אצל רשויות אחרות אין את האיזון הזה. אבל אני מתבסס פה על ידע מועט במשפט ציבורי וחוקתי ולא משהו מעמיק שמבוסס על מחקר.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')