יש להבדיל בין איסור הנגיעה בערוה (כלומר הקרובות האסורות על האדם מן התורה) בכללן אשה נדה ואשת איש, ובין איסור הנגיעה באשה אחרת.
איסור הנגיעה בערוה לדעת הרמב"ם מדאורייתא (מן התורה) ולוקים על כך (מלקות הן העונש הניתן למי שעובר על מצות לא תעשה. ישנה אפשרו להלקות מכות מרדות למי שאינו נשמע לדברי חכמים אך מלקות אלו הן בדרך של כפיה ולא בדרך של עונש ואין להם קשר להלכה זו). הלאו נלמד מהכתוב לא תקרבו או לא תקרב שחוזר על עצמו בפרשת העריות.
לדעת הרמב"ן איסור זה מדרבנן והפסוקים הנזכרים מתייחסים למעשה הביאה אף הם ולא לנגיעה. גם לדעת הרמב"ם האיסור מן התורה הוא דוקא בנגיעה בגופו ולא דרך בגדים. באם נוגע דרך בגדים האיסור מדרבנן.

איסור הנגיעה בפנויה שאינה נדה (מציאות זו כמעט ואינה מצויה אא"כ תכננו זאת מראש. כמו כן יש תקנת הגאונים שלא לאפשר לפנויה לטבול והבלניות מונחות על פי דין שלא לאפשר זאת.) מדרבנן ויש בו משום יהרג ואל יעבור (מעשה באחד שהעלה לבו טינה ואמרו חכמים ימות ואל תעמוד עמו אחורי הגדר - סנהדרין פרק בין סורר)

איסור נוסף הקיים הוא איסור ייחוד. בעריות איסור זה מן התורה ונלמד מכי יסיתך אחיך בן אמך ולמדנו שדוקא בן מצוי אצל אמו ולא אחרים. בפנויה גזרו חכמים לאחר מעשה אמנון ותמר והעובר על כך נחשב לעובר על דברי חכמים. ישנן שיטות שגם בזה נאמר יהרג ואל יעבור והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. כמו כן החמירו חכמים באיסור זה מכיון שהוא השורש לכל הכשלים בנושאים אלו.

לגבי האפשרות שאדם ייחד לעצמו אשה ללא חופה וללא קידושין - פלגש. לדעת הראב"ד הדבר מותר ולדעת הרמב"ם רק למלך מותר לשאת אשה באופן זה אך לאחרים הדבר אסור משום לא תהיה קדשה ונחלקו המפרשים אם לוקים על כך לדעת הרמבם או לא.

מקורות: שו"ע ומפרשיו אבן העזר סי' כ' וסימן כ"ו ורמב"ם בה' יסודי התורה ובה' אישות. מי שרוצה להרחיב את ידיעותיו לגבי האיסורים בביאת גוי יעיין בסי' ט"ז בכל מקרה הדבר אסור לכל הדעות.