1. אחי הגדול בן 35, הוא חושב שצריך לקחת את הנושא צעד צעד, לא לתקוף את אחי הקטן כי הוא מאמין שלא נשיג כלום...
אנחנו 4 אחים ואני בת יחידה, וכל האחים (הגברים) מנסים לתפוס פיקוד ולהגיד לאחי הקטן מה לעשות. כל אחד חושב שהוא יותר צודק מהשני. היחיד שאמור לפעול בנושא הזה, לדעתי, הוא אחי הבכור. הבעיה היא שהוא לא רוצה לתפוס את מקום ה"אבא" כי הוא לא אביו של אחי, אלא אחיו...

2. היחסים שלי עם כל האחים שלי תמיד היו מצוינים (כולל האח הקטן... הנתק החל לא מזמן...). תמיד הייתי הבנאדם שיודע הכל במשפחה כי כולם סומכים עליי ואומרים לי הכל, משתפים אותי ברגשות ובמעשים ובעבודה ובזוגיות... אני האוזן הקשבת של המשפחה.

3. אחי הקטן אוהב את אמא שלי, מן הסתם, אבל הוא לא יודע לרסן את עצמו... כמו שאמרתי: הוא מקלל, צועק ועושה מה שבא לו. היא בעיניו לא אמא אלא מממנת כספית ומקור הסעה לכל מקום.

4. אמא שלי היא סמכותית אבל אחי הקטן לא נכלל בהגדרה.. ז"א, היא יודעת להגיד מה לעשות אבל הוא לא ממש מבצע... לדבר אליו זה כמו לדבר לקיר...

להבהרה, אמא שלי היא אמא נהדרת ורחמנית, אבל היא לא הכי טובה בלחנך מפאת חוסר כוח... חשוב להבין, היא גידלה 4 ילדים לפני הקטן. היא כבר מבוגרת ואין לה כוח. כנראה מפה באה ההתפשרות על כל דבר וחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים שלאט לאט מבססים את האופי של אחי הקטן, שגם הורסים אותו.
הוא יודע שהוא בסופו של דבר יקבל כל מה שהוא רוצה, ולכן הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג.


כמו שכבר כתבתי, אחי הגדול לא מעוניין לתפוס את המקום של ה"אבא". יש לו את המשפחה שלו והוא לא רוצה להיכנס בחינוך של אמא שלי, למרות שהוא מאמין כמוני שהחינוך במקרה של אחי הקטן לקוי.