עם או בלי קשר לאמינות ה"עובדות" שבמאמר הזה יש משהו דוחה לטעמי בהסטוריה המשוכתבת מראש כדי להצדיק את הטיעון החרדי נגד הצינות. "הסטוריה חרדית" דומה מאד לעיתים ל"הסטוריה" של הפלסטינאים, בה מתקבל כל טיעון ובלבד שיפגע בציונות או ביהודים. (האם ידעתם על חייו של העם הפלסטיני בתקופת ההתנחלות של בני ישראל בארץ? או אולי שמעתם על בית המקדש שמעולם לא הוקם? אם לא ידעתם אות וסימן הוא כי אינכם מכירים את מערכת החינוך הפלסטינית...)

הדיוק ההסטורי הרבה פחות חשוב. "יצירות" חרדיות דוגמת "שרופי הכבשנים מאשימים" האשימו בעבר את מנהיגי הציונות בשיתוף פעולה ספק פאסיבי וספק אקטיבי עם הנאצים, לא פחות. (חידוש מרענן למי שסבר כי אחמדניג'אד יזם לבד את החידוש הזה...)לעומת זאת, לא תמצאו אצל ה"היסטוריונים" האלו, מילה וחצי מילה על נושאים מביכים דוגמת תיפקודם של אדמורים בשואה, נטישת חסידים, ואפילו אותו אדמו"ר ידוע שכינס את חסידיו ערב הפלישה הגרמנית להונגריה, ומסר להם כי הוא אמנם עוזב אותם ונוסע לארץ ישראל אך "מהשמיים גילו לו" כי שלווה ונחת יצפו ליהודי הונגריה...מי שמחפש חומר בנושא, מוזמן לקרוא את מחקריהם של אפרים זורוף, מנדל פייקאז' ולאחרונה גם את ספרו של מאר רייג "להציל את הרבי" המספר את סיפור הצלתה של משפחת שניאורסון - משפחתו הגרעינית של האדמו"ר הקודם מלובאביץ' מוורשא הכבושה על ידי קצינים גרמנים שקיבלו על כך הרבה מאד כסף.

בכל מקרה, בלי קשר ל"עובדות" המופיעות בה בדבר מקורותיה של ה"תקווה" מאמרים מהסוג הזה פשוט דוחים, אותי לפחות.