הארטילריה הערבית כנראה התעצמה. אבל, יש לזכור כי בששת הימים פעל חיל האויר ביעילות גדולה יותר נגד סוללות הארטילריה של האוייב ללא איום טק"א. גם המתחם הארטילרי המצרי הגדול בעורף אום כאתף, הותקף כידוע ע"י חיר"ם מוסק ושותק בחלקו.

הזחל"ם לא היה מעולם כלי הסתערות מוצלח. לכל היותר הוא היה כלי הובלה די מקרטע. מיגון הצד שלו היה עמיד יותר בפני נק"ל ורסיסים מאשר האלומיניום של ה- M113.

המתחמים המצריים שהוקמו ב-73 בגדמ"ז היו מתחמים חפוזים, מבוססים על שוחות שועל אישיות ולא על עמדות ותעלות קשר. כל המתחמים קיבלו חיפוי נ"ט יעיל של טנ"ט וטנקים, שהוצבו בעורפם. היחידות הקדומניות צויידו בהרבה מטולי נ"ט אישיים. כיוון שצה"ל הסתער בעיקר רק עם טנקים ובחיפוי ארטילריה מועטת, גבו המתחמים האלה מס דמים מהכוחות הרכובים. כאשר החיילים המצריים הוציאו את ראשיהם מתוך השוחות רק כאשר הטנקים היו כבר על היעד, או בין כוחותיהם (דוגמא קלאסית לכך - קרבות חמוטל )

.