לגבי השוטרים והתמתנדבים: אני דווקא התרשמתי לטובה מרוב שוטרי הסיור שעבדתי איתם.הרושם שהיה לי הוא שברובם הם באמת מאמינים במה שהם עושים ופעמים רבות גם הגדילו ויזמו הרבה מעבר למה שנדרש. למשל, הייתי פעם בסיור עם שוטר שברגעים בין קריאות העדיף במקום לאכול שווארמה ליזום מארבים לפורצים ומציצים באיזורים מועדים לפורענות, והאמת שכמעט תפסנו אחד.
מה שכן, היו משימות שהם לא אהבו לעשות וכאן הם באמת התרשלו (למשל-אכיפת תנועה). הם גם הרגישו שאין להם גיבוי באכיפה של עבירות מסויימות (עברתי שטיפה רצינית למשל על כך שעצרתי נרקומן שפרץ לבית כנסת כדי להזריק) ובוודאי שלא בהפעלת כח. הרתיעה של רובם מהפעלת כח הגיעה לא פעם לכדי אבסורד גמור.
היחס להתנדבים היה בדרך כלל ספקני פשוט בגלל שרבים מהמתנדבים חסרים יכולת בסיסית והם יותר נטל מעזרה. היו מספר מקרים שבהם שוטרים הותקפו והמתנדב/ת פשוט נעלם מהסביבה-לפחות במקרה אחד שהכרתי זה נגמר ברצח של השוטר. היו גם מתנדבים שהמניע שלהם היה בפשטות טובות הנאה שקיוו לקבל וגם זה משפיע. אבל אני חושב שרוב השוטרים ידעו שרבים מהמתנדבים באמת באו מסיבות אידיאולוגיות, לעיתים חבר מביא חבר ולעיתים גם בגלל רצון לחוות קצת עבודת משטרה כמו שראו בטלוויזיה.
לצערי, המסר מהסיפור שהבאת כאן וגם מהחוויות שלי הוא שכרגע בישראל הדרך היחידה להתמודד עם בריונות היא בריונות כנגד. לא ברור לי אייך עדיין לא מבינים שם למעלה שהבריונות ואי אכיפת החוק הם איום אסטרטגי לא פחות מהטרור. הן מערכת האכיפה והן מערכת המשפט צריכות ניעור רציני ותיגבור רציני כך שכל מי שמאיים או מרים יד על אדם אחר ייעצר, יישפט וייענש בחומרה.