לקראת יום כיפור, גנזך המדינה פירסם גם דיון אצל ראש הממשלה שבו אושרה תקיפת המטכ"ל הסורי בדמשק.
מתברר שהסיבה לתקיפה היא פסיכולוגיה בשקל של שר הבטחון דיין והרמטכ"ל דדו שכביכול התקיפה תביא את הסורים להפסיק את המלחמה.
ראש הממשלה גולדה הגיבה כראוי: "מדוע זה מוכרח לשבור אותם? האם הפצצה פה תשבור אותנו?"
אבל אח"כ גם היא הסכימה לתקיפה.

במלחמה זו הפסיכולגיה בשקל עשתה "פלאות". הגנרל של המודיעין החליט שהמצרים לא יעיזו לתקוף והסורים לא ילחמו ללא מצריים. אלוף טל קיבל פרס בטחון ישראל על גשר הגלילים שלפי הפסיכולוגיה שלו יצליח, ונמנע מלבדוק באמת מה שווה הגשר. אלופי הפיקודים דרום וצפון התכוננו למלחמה אחרת עם המצרים והסורים כי לא טרחו לשאול ולא ידעו שיש להם אצל הקמ"ן את תכניות המלחמה של המצרים והסורים. הגנרל של פיקוד דרום לא פרש את הטנקים במקום למרות שהרמטכ"ל אמר לו שהמלחמה מתחילה, כי חשש שהמצרים יפרשו זאת כתוקפנות שלנו ויתקיפו בתגובה.

כצפוי התקיפה לא הביאה את הסורים להפסיק את המלחמה, כפי שבמלחמת העולם השניה, הגרמנים לא הביאו את בריטניה לכניעה בהפצצותיהם, בעלות הברית לא הביאו את גרמניה ויפן לכניעה בהפצצותיהם.
מצד שני התקיפה הזו עלתה בטייס שנהרג ובעוד מטוס בוער שהצליח לנחות בשלום בנס.
אם כבר היה עדיף שהמטוסים יתקפו במקום שבו הטנקים שלנו זקוקים לעזרה, כפי שטיסת 107 של ספקטור תקפה (צוטט קודם).

מצורף דף מס' 2 מהדיון, של 9.10.1973 בשעה 07:30 אצל ראש הממשלה.