עבודה טובה (שעושים כמה וכמה אנשים לאחרונה) ויפה, אבל אסור לשכוח שמדובר פה על ברווז שמן ומגושם, שהתהלך בהיבריס סביבנו ופשוט קרא לצייד – אסור להתפס לעניין הקרן לזמן רב מדי משום שאנו ממילא קרובים ל"נקודת השיא" מבחינת ההשלכות הציבוריות של חשיפת הקרן המזיקה הזאת, ואחרי השיא תמיד (!) מגיע רגע המיאוס.



במילים פשוטות: ההתמקדות באותו פרוקסי של ממשלות זרות לצרכי ביטול הבחירה החופשית של אזרחי ישראל הדמוקרטית – "הקרן לישראל חדשה" – אסור לה להפוך לפולחן משום שלא רחוקה הנקודה שבה היא תהפוך לאמונת הבל בדבר האנטי כריסטוס האולטימטיבי הקרן לישראל חדשה, ועל ידי כך תפגע בתנע של המאבק הצודק, והיותר מכך – נחוץ מאוד – בתופעה שהקרן לישראל חדשה היא רק זרוע מסויימת שלה: "הלך הרוח" של האנטי ישראליזם בקרב החברה הישראלית עצמה.



טעות בידי מי שמאמין שתנועות חתרניות תלויות בלעדית באיזה ק.ג.ב דמוני וחכם: לרוב יש גב כלכלי ומדיני לתנועות אלו, אולם את מרבית השפעתן וכוחן הן עושות באמצעות סוג של טרור חברתי מוסווה היותר "הלך רוח", או מין מצג שווא של "אמת" שיש לנהוג לפיה. בשביל שריפת יער צריך גפרור, אבל יותר מכל צריך שילוב של טמפרטורות, יובש ואי מניעה. אנחנו מחפשים את המציתים (שאותם קל לתפוס יחסית) ונמנעים מההתמודדות עם החום והיובש: אלה כל אותם "נאמני שמאלנות" שמניעים תהליכים בהיקף גדול יותר מאשר פרוקסי פוליטי כמו הקרן לישראל חדשה. אלה כמה אלפי אנשים (חלק נכבד מהם אנשי אקדמיה או עיתונאים מסוגים שונים, אבל יש גם כמה וכמה אנשים פרטיים עם הרבה אמביציה) שיש להם יתרון עצום עליך: הם לא צריכים "להתחמם", משום ששנאת אנשים כמוך היא עבורם הנורמאליות. אתה תציץ ב"הארץ", גם אם אתה מחרים אותו, אבל הם לעולם לא יציצו בהלך מחשבתך. אתה לא תוכל למנוע מלגת לימודים בחו"ל ממאסטרנט אנרכיסט "כי הוא איש נחמד פנים מול פנים", אבל הפוך זה לא יעבוד – "אצלם" אין חרטות ואין גבולות בין הפרטי לציבורי. אלה האנשים שמצליחים ליצור את אווירת היובש הקטלנית שהביאה למצב שבו כל פוץ יכול להצית שריפה של הכפשת ישראל – אפילו אם נסמך על כלום עובדות. החשיפה האמיתית צריכה להיות של האנשים שמאחורי הארגונים והכסף, לא שמות הארגונים.



אתה משלה את עצמך שה"קרן לישראל חדשה" מונעת מתקציבים מוסדיים + כספים שהוצאו בחצי מרמה מיהודים קשישים במיאמי שבטוחים שהם מממנים את האקסודוס... אני די חולק על קביעה זו (ואני חושב שאני מכיר משהו מהנושא): ישנם הרבה מאוד תומכים/תורמים שיודעים פחות או יותר שהכסף שלהם מממן ארגונים שעושים לך מיגרנה (אולי הם לא מודעים לכך שכספם מממן ארגונים נאו פאשיסטיים כמו מוסאווה ועדללה – ולפחות אמריקאי לא יאהב את זה אפילו אם הוא ליבראל קיצוני – אבל גם אם אלה יושמטו מהפיי-רול של הקרן, היא עדיין מזיקה מאוד): לא תמיד נוח להם עם זה, אבל חשוב שתדע שבאופן מוזר אתה (או אני) נתפס בעיניהם כסוג של תופעת ישראליות שצריך לדחוק, ולכן האופוזיציה שלך היא ה"גוד גייס". אני לא חושב שמושקעת יותר מדי מחשבה בעניין זה – ופה הנקודה: חלק נכבד מהזרים הפרטיים שתומכים בארגוני החתרנות בעצם לא יודעים שהישראלי הממוצע – זה שהוא בעצם דומה להם הרבה יותר ממה שדומה להם איזה סמנכ"ל בקרן – הוא אתה (!) – הם בטוחים שאתה מין רפובליקני נאו שמרן – חזיר שלא משלם מיסים, עושה המון כסף אבל לא רוצה לתת שום ביטוח רפואי ממשלתי למסכנים. הם גם חושבים שישראל מחולקת לאמריקאים עם כיפת צלחת שגרים בחברון ולקיבוצניקים מיובלי ידיים ששרים פושקין ורוצים אחוות עמים (טוב.. הלכתי קצת רחוק עם הדימוי האחרון ששייך לשנות ה-70 או ה-80: יש גלגולים מודרניים יותר של הדימוי הזה – אל תדאג), ולכן אם אתה לא אוכל בחדר אוכל, אתה בטוח שייך לסוג הראשון.



ואיך אני יודע את הנ"ל??? אולי כי נתקלתי ברק כמה עשרות אנשים שעבדתי מולם פנים מול פנים ושחשבו ככה – אפילו היו מובילים אידאולוגיים בקהילותיהם. המחשבות שלהם כלל לא החזיקו מים, וגם כאשר ביקרו בארץ הם לא ניסו להפיג את הדיסוננס הזה. "הטחת מציאות בפרצוף" עושה את העבודה טוב מאוד (אם לוקחים בחשבון שתמיד יהיו בלתי משוכנעים כרוניים) משום שהיא גורמת לחלק נכבד להרגיש שהם בעצם מעורבים פה, לא רק תומכים מרחוק. כאשר אתה "מעורב" אתה לפעמים נרתע מאוד – ובטח אם אתה אמריקאי שאצלם צרובה בתודעה התדמית השלילית של האמריקאי כ"ממזר שעושה שימוש ציני בססמאות חופש בעודו בוחש בענייני מדינות אחרות".



שורה תחתונה: חשיפת ארגונים היא מועילה, אבל אסור להתמקד בה. מהר מאוד זה יהפוך פתתי משום שאנשים מטבעם חושדים בתאוריות קונספירציה אודות מעשני סיגארים היושבים בחדרים אפלים ורוקמים מזימות. המזימה האמיתית היא לא יותר מאשר קואליציה רופפת מאוד של פעילים חדורי מוטיבציה הנסמכים על תמהיל לא יציב של אימפוטנטיות שלטונית של ישראל ותמיכה, או שתיקה שהיא תמיכה, מצד הרבה אנשים שיודעים שאין שום מחיר לתמיכתם השנויה במחלוקת. חשיפת שמות תועיל מאוד מאוד. ישנם הרבה אנשים שקשרו עצמם לארגוני שמאל קיצוני מתוך הנחה שלא יקום האדם הרהוט שיצעק "חתרני CIA עליך ישראל!", ולא מתוך קנאות. בבסיס המאבק (שאני לא מתבייש לקרוא לו "נאו מקרטיזם" משום שמבחינה מעשית צריך שיהיו לו קווים משותפים למקרטיזם כשיטת ביצוע) אמורה להיות שקיפות ברוטאלית של אנשים שיותר מדי שנים פעלו בצל. להערכתי (ולו הייתי חושב שאינה נכונה לא הייתי טורח לקשור את שמי למונח הלא סימפטי מקרטיזם) חלק נכבד מיסודות התמיכה של חתרנות השמאל הקיצוני תתערער לחלוטין. הוא לחלוטין לא יעלם, אבל הרבה פרוקסיז שלו יעלמו מהשטח. כאשר השמאל הקיצוני יחזור למגרש המשחקים האלקטורלי – כיאה למי שמתיימר להיות תנועה דמוקרטית – נוכל להגיד שהשגנו את שלנו.

.