נכון... התרגלנו לכך שכל שני וחמישי (אבל תמיד בשלישי) צצה עוד מערכת בחירות לכאורה "מיותרת" אבל הפעם היא נראית לי לגמרי במקום.

מתודלקים מהיין הזול של "28 זה יותר מ 27" חברי קומבינת קדימה יצרו לעצמם אגדה פרטית, או פראפרזה, על מיתוס "הפוטש של 1977" אצל המחנה שעוד שמאלה מהם, ומזה כחודש ששני המחנות האלה (השמאל האופרטוניסטי והשמאל ה"קבוע") מסתובבים מנופחי חזה כאילו שכל נאד של האימפרטור שבוושינגטון שווה 5 מנדטים בקלפי.

הפעם הזאת, יותר מאשר כל הזדמנות מאז 1999, בחירות - כמובן כל עוד ינוהלו נכון מבחינת מסרים ע"י המחנה הלאמוי הישראלי, חייבות להואיל: זו שבירת כלים מוחלטת כאן ועכשיו - אמירה ברורה כי אזרחי ישראל הם שקובעים את הרכב הממשלה ולא אף אחד אחר. החשיבה כאילו אובמה הוא כל יכול היא אשליה: מסובר על נשיא ששקוע עד צוואר בבעיות משל עצמו. ההליכה של ישראל לבחירות - ללא ספק בצל המשבר שחולל אובמה המוסת ע"י סמי אוזורפטורים בפוליטיקה הישראלית - חייבת לחולל הדים וגלים, וגם תשקיט לחלוטין את כל זירת הניתוח אחרי המוות שכמה פנטזיונרים בעולם הערבי והמערבי התחילו לעשות בישראל (שעוד חיה נכון להבוקר).

זו חייבת להיות אמירה ברורה: אזרחי ישראל! אנו קוראים לכם לבוא ולהגיד בקול רם (מנייר, אבל קול אחד, ולא קול האברמוביץ) מה אתם חושבים. שאר העולם: אשטון, עמנואל ושאר לוגמי הקוקטיילים - אתם תעמדו בצד ותחכו לשמוע מה אומר הפיון שבו אתם מתיימרים לשחק.

אם המחנה הלאומי יובס: אז גורל מדינת ישראל ינותב לכוון (שכמובן עבורי נראה אסון) במחיר של כמה מאות מליוני שקלים.

.