מבחינתי הכתובת היא שיש לזכור ולא לשכוח לעולם את זרע העמלקי שממנו צמחה התרבות הנאצים (ובהזדמנות זאת אני ממליץ לכל אחד מאתנו לראות את הסרט המאלף "סרט לבן" כדי להבין את הדרך בה מחנכים לצייתנות).

מבחינתי השואה היא יום שיש להתכנס ולהתבונן פנימה. להבין כי שואה אינה רק יום זיכרון לאותם שישה מיליון מבני אחינו, אלא גם יום של עריכת חשבונות עם הווייתו של העם היהודי, זה שנותר בגולה וזה היושב בציון. שהרי המכרית אינו מבחין בין טוב לרע ובין צדיק לרשע.

מבחינתי השואה היא יום שבו כל עם ישראל צריך להניח לרגע לאותן מחלוקות המפלגות אותנו ומחלישות את כוחינו ולהבין כי כפריטים, ניתן לשבור אותנו בקלות ואילו כאשר כולנו נהיה קשורים יחדיו אויבנו יהרהרו שבעתיים אם יש טעם להתעסק עמנו.

אני רוצה לסיים את דברי בסיפור קטן.

אב השוכב על ערש דווי מכנס את בניו שמעולם לא שרו השלום והשלווה ביניהם,רגע לפני הסתלקותו מן העולם.
אומר האב לבניו , הביאו עמכם ערימה של זרדים למיטתי. הללו לא מבינים, אך מצייתים.
אומר האב לבכורו, טול זרד אחד ושבור אותו לשניים. הבן הבכור עושה כך ומצליח ללא כל מאמץ.
ואתה אומר האב, תן לי את הערימה. האב קושר את הערימה ואומר לבן, נסה עתה לשבור את כל הצרור.
הבן מנסה ללא הצלחה.