לא בטוח שזה הכרחי, אבל אולי כן.

קשה לי לענות משום שהניסיון שלי הוא קורינדו אייקידו, שבו שלמה דוד, שהוא המורה הראשי בארץ (נציג רישמי של השיטה מטעם המייסד - מינורו היראי) הוא מומחה גם לג'ודו וגם לקראטה (ובמומחה כוונתי לדרגות דאן מעל 5 ול-40 שנות נסיון לערך בכ"א מהשיטות). כל התלמידים שאני מכיר הם תלמידיו, וכולם עם נטייה מאוד מעשית. רבים ניסו לשלב גם אמנות נוספת באימוניהם (לפחות מספר חודשים אם לא שנים) וזאת בעידודו. כתוצאה, יש אצלנו קשר ישיר בין ההתנסות באמנות נוספת, לבין מידת ההקדשה לתחום (בין אם כתוצאה מרצון ובין אם כתוצאה מיכולת / זמן פנוי), כך שהמדגם יהיה עקום לחלוטין. בנוסף, גם בתוכן השיעורים שלמה מלמד ומתקן גם על סמך הקשרים בין אמנויות הלחימה (אם א' הוא טעות בקראטה/ג'ודו, מדוע שיהיה נכון באייקידו? לעשות כך באייקידו דומה ללעשות כך בג'ודו / קראטה, וקל לראות כי זה בעייתי שם ... ).

בנוסף, המתודולוגיית אימון בקורינדו אייקידו שונה מהותית מהמתודולוגיה שראיתי באייקיקאי (בעוונותי תירגלתי מספר חודשים אייקיקאי בנוסף לקורינדו):
בקורינדו האימון מבוסס על שלושה יסודות: טאי-סבאקי, קאטה ורנדורי
טאי-סבאקי - תירגול עצמי של 8 תנועות בסיסיות שנועדו לפתח את התנועה וייצור הכוח שלנו.
קאטה - תירגול הטכניקות במצבים מוגדרים מראש
ראנדורי/קיושו - משחק חופשי (אצלנו זה קרוב מאוד לספארינג: התרגול הנפוץ הוא שניים שכ"א מהם תוקף, מתגונן בטכניקה, מתחמק ומבצע טכניקות נגד וכו' - כרצונו ובהתאם לרמה, כשרוב התקיפות הן טכניקות מכה / אגרוף, מעט בעיטות ומעט מאוד תפיסות. יש גם ראנדורי של יחיד מול מספר יריבים - כולם תוקפים אחד בתנועה חופשית, שם יש דגש על התנועה במרחב כי המתגונן מנסה למנוע מהם להגיע למצב שבו מספר תוקפים בו זמנית ממספר כיוונים)

להרחבה על קורינדו והמתודולויה שלה, ראה הרצאות אלו באנגלית: http://www.freewebz.com/aikido/lecture/index.htm

עד כמה שראיתי באייקיקאי, האימון בד"כ כלל :
קאטה - - תירגול הטכניקות במצבים מוגדרים מראש
אם היה ראנדורי הוא היה מוגבל למצב שבו אחד מנסה לתפוס יד והשני מבצע טכניקה, גם אם היו מספר תוקפים, הם נטו לתקוף אחד אחד. ראיתי גם סרטוני הדגמה של מספר תוקפים מול אחד מכיוונים שונים, אבל ההתרשמות שלי היא כי באימונים זה מאוד נדיר.
שלא לדבר על הראנדורי אצלנו בשניים, שמתורגל כמעט בכל אימון, שבו החל מרמת חומות/שחורות, התחמקויות מטכניקה וטכניקות נגד הן דבר מקובל ביותר. אני זוכר שעשינו סמינר פתוח שבמסגרתו היה ראנדורי כזה ושיחקתי עם כמה חברה מאייקיקאי, הם היו מופתעים ביותר כשניצלתי את החורים שהיו להם בטכניקה (לכולם יש, גם לי), כדי להתחמק ולהפיל אותם, חברה אצלנו היו יותר מוכנים לזה ומנסים לשנות טכניקה / להפוך בחזרה.



כפי שתוכל להבין, אני לא יכול לדעת האם ההבדל נובע מהתרגול של אמנות אחרת, או מהאופי השוני של קורינדו. ואולי, מלכתחילה אנשים שונים נמשכים לתירגול של מספר אמנויות לחימה, וכך הופכים למורים שונים, שבתורם מושכים אנשים שונים כתלמידים. ייתכן כי מי שנמשך לתרגל קראטה, היה יותר קרבי כבר באופיו, עוד לפני שהחל ללמוד.


אמיר