ולא רק בגלל שאין לה נציגים במדינות מוסלמיות, אלא בעיקר משום שבניגוד לאיסלאם שהמסר העיקרי שלו הוא "אני צודק וטוב ואם תחלוק על זה אני אדאג שהראש שלך יופרד מהגוף" מאמיני דת השלום דווקא מאופיינים בהפגנת מאמצי על, עד לרמה של גיחוך לרוב, להצדיק את אמונתם.

לדת השלום המודרנית יש שורשים ברורים בהדוניזם המערבי של תחום ההשפעה הסוציאליסטי (בניגוד להדוניזם הקפיטליסטי הקיצון שמאפשר קיומו של אדם גל ללא שיאמין בדת השלום), וכמו כל אמונת הבל משיחית, יש לה זיקה ברורה למשבר אמונה מתמשך של החברה ממנה יוצאים המאמינים (משבר אמונה שקשור בכך שלמאמינים "טוב מדי": מצב שבעוד שבאמונה המוסלמית יתפס כהוכחה לצדקת דרך, באמונה היודאו-נוצרית הוא סימן לכך שאנו בדרך הלא נכונה משום שאם טוב להו, אז בהכרח זה אומר שלמישהו אחר רע בגללנו).

הרבה פעמים יוצא לשמוע את מאמיני דת השלום המקומיים שלנו עושים שימוש פומבי בהשוואות הימין הישראלי לסיקריקיים, הקנאים בכלל, או מורדי בר כוכבא: הטענה (שלשיטתם אמורה כמובן להוביל אותנו למסקנה כי כמו אז, גם היום ה"ימין" יוביל לחורבננו) הנפוצה היא שאלה אותן תנועות רעיוניות שמרוב שהן "צודקות", הן למעשה שקועות בח8א של עצמן, מתעלמות משינויים בעולם שסביבנו, ומפגינות אמונה קטנונית בצדקת הדרך. זה תמיד משעשע אותי מחדש - ההשוואה הזו - משום שאת נעזוב שניה את העובדה שמן הסתם בשנת 70 ה"סיקרקיריים" היו נחשבים לאוייבי "המתונים" (ולכן יעני הם היו הימניים) - בחינה מדוקדקת של התופעות המשיחיות בעולם היהודי של המאה הראשונה והשניה לספירה מעידה כי אם כבר יש דמיון, הרי שהוא בין ה"משיחיים המטורפים" של אז ובין הזרם הקיצוני של כת השלום. אפשר להרחיב על זה, אבל לא במסגרת הדיון הנוכחי שמוצה כבר...

.