דו"ח חדש של ה-csis (המרכז ללימודים אסטרטגים ובינלאומיים) שיצא לאור השבוע סוקר את השינויים במאזן הכוחות הצבאי בין ישראל למדינות ערב, בשלושה תחומים:
1. המגמות במאזן הכוחות הקונבנציונלי הישראלי ערבי.
2. מאזן הכוחות הצבאי בתחום הלוחמה הא-סימטרית
3. מאזן הכוחות בתחום הנשק תלול-מסלול(כולל טילים ארוכי טווח, מערכות להגנה מפני טילים ונשק להשמדה המונית).

ע"פ הדו"ח(בתמצית של התמצית), בתחום הנשק הקונבנציונאלי אין שינוי משמעותי בפער הצבאי ביחס לשנים עברו ואף שינוי קל לטובת ישראל, עקב ההידרדרות הממושכת ביכולות הצבא הסורי(אע"פ שהמאמר מסייג זאת ומציין את ההתחמשות המסיבית הסורית בנשק רוסי שאירעה לאחרונה), הסכם השלום עם מצרים וירדן, נטרולו של האיום העיראקי, וחוסר איום בטחוני ממשי מצד לבנון(המדינה הריבונית) והגורם הפלסטיני, בעוד ישראל נהנית מתמיכה כלכית צבאית וטכנולוגית מצד ארה"ב.

בתחום הלוחמה הא-סימטרית, הדו"ח מצביע על שינוי במאזן הכוחות, תוך ציון התחמשותם של חיזבאללה וחמאס בנשק תלול מסלול והתמיכה שהם מקבלים מאיראן וסוריה, אע"פ שלא ברור באיזו מידה מהווה שינוי זה איום ממשי על ישראל או גורם המערער את היציבות הבטחונית האזורית.

בתחום הנשק התלול מסלול(בתחומים שצוינו לעיל), קיים עדיין פער טכנולוגי משמעותי בין ישראל למדינות ערב, אע"פ שאיראן וסוריה משפרים את יכולתם בתחום זה בהתמדה, בעיקר בנשק תלול מסלול בעל אפקטיביות נמוכה, ופחות בתחום לוחמת טילים אב"כ, ונ"מ(כל עוד איראן וסוריה לא מקבלות מערכות מתקדמות מרוסיה). הדו"ח מציין שישראל מהווה איום קיומי על איראן וכל כוח ערבי, בזכות יכולותיה בתחום הנשק להשמדה המונית והאמצעים להפעלתו המיידית.

לצפייה במאמר: Http://csis.org/publication/arab-is...ry-balance-2010
לצפייה בדו"ח: Http://csis.org/files/publication/1...raeliMilBal.pdf