מזכיר לי את ימי הביניים שהורים הטילו מום בילדיהם כדי להפכם לקבצנים מעוררי חמלה.

ההשתפכות החמלתית בפורום הזה ממש מעוררת בי להזיל מספר דמעות.
מה אנחנו צריכים את כל המסע הזה?
יש מצרים, יש ירדן, יש המפרציות. מה אנחנו לוקחים על עצמנו תמיד את העול של מצפונו של העולם.
מי מכיר לנו תודה?
מי בכלל (בעולם הערבי ועוד כמה מדינות) סופר אותנו ?
כאשר צריך לסחוט אותנו באמצעות שלפוחית הדמעות של כמה רופאים שעושים אגו טריפ על הפרסומת העצמית והחשיפה שהם זוכים לה, כולם נזכרים פתאום בעם היהודי, אבל אחר כך - נאדא.
צריך להתכנס בתוך עצמנו ועמנו, להתחיל לחשוב קודם כל איך לשפר את מי שבאמת זקוק לסיוע ולאמון ורק לאחר מכן, אם עוד ישאר מקום לקצת חמלה - אדרבא.
לא מבין מדוע תמיד חושבים כי היהודי צריך לשמש הסמן בעולם. האם מישהו היה זוכר זאת, אחר מעשה.
אני חש בגועל נפש כאשר אני רואה רופא מסתחבק עם איזה שהוא ערבי - פלצנות מיותרת שאינה תורמת ובשום פורום בעולם לא קם מישהו להזכיר לנו חסד הטיפול שאנחנו מעניקים.
קבלנו כעת את הסטירה בפרצוף - בעזה "חסרת האמצעים והרעב", קם לו קניון שמן הסתם מעורבים בו כל "אנשי שלומנו" של המימסד החמאסי.
אנחנו פשוט עיוורים. הם משמרים את המסכנות והעליבות ומנצלים אותנו בגלל שאנו הפריירים של העולם. רצים כמו אחוזי אמוק "להעביר את הזקנה בכוח במעברי חצייה" בכל מקום בעולם.
כאשר העולם הערבי יכיר בזכותנו להתקיים בארץ הזאת, נוכל לדבר על פרויקטים הומאניים, בינתיים פשוט צוחקים עלינו מאחורי גבנו ואנחנו מתבשמים שהצלנו עוד ילדה בת 6, או הבאנו לארץ מחבל בפוטנציה שנשלח לאסוף מידע על הדרך הטובה ביותר לפגע בבית החולים.