בהתחשב בכך שבמשך השנים האחרונות התעסקתי לא מעט עם מסמכים מסווגים בצה"ל, עם כמה ארכיונים פה ושם, ועם מסמכים שהותרו לפרסום בארכיון צה"ל, כמובן בלי לערבב ביניהם. אז עכשיו אתה בא ומסביר לי שאני לא מכיר את הארכיונים ולא יודע איך בונים סיווג. נו מילא.
2. ושוב: המדיניות עד היום הייתה שפותחים אלא אם יש סיבה. הצו המוצע אומר שסוגרים לגמרי. *בהתחשב בכך שיש חוק*, זה מיותר ולא מועיל.
3. האמצעי של אורי אילן איננו סודי כבר הרבה מאוד זמן, זה היה מתקן ציתות לא מסובך במיוחד. 'האמצעים המיוחדים' יהיו מן הסתם סודיים גם הרבה אחרי חמישים שנה, אבל לזה אין קשר להצעה המוצעת - גם במסגרת החוק הקיים אפשר להסתיר אותם. ולהבנתי ביטיס יסכים איתי לא פחות מאשר איתך.
4. מי שבודק את המסמכים אינם לא שר הבטחון ולא ועדת המשנה, למעט אולי מקרים ספציפיים מאוד. השינוי עכשיו איננו רק בדגש; הוא פשוט אומר 'קטגוריות שלמות - אנחנו לא נוגעים'. וזה שינוי רציני מאוד.
אגב, כשאמרתי 'צנזורה' התכוונתי לזה. כשאתה לוקח מסמך ומוחק ממנו כמה שורות, השם הפשוט לפעולה הוא צנזורה.
5. ודעתי כאמור שגם לעניין החוק התייחסתי: לא טענתי שפעולת רהמ"ש לא חוקית, אלא שהחוק הקיים נותן מענה מספיק כמעט תמיד, ואין סיבה לפטור בצורה גורפת ארכיונים שלמים ממסגרת החוק הקיים.

בסופו של דבר, ולא משנה איך תציג את זה, כל הטענות שלך התמצו ב'אלה למעלה יודעים הכי טוב ומי שלא חושב כמוני מטומטם'.
מה שמעלה את השאלה למה אני טורח להתווכח, אבל פה באמת הגיע הזמן להפסיק.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי