כפר סבא:
כלום, נאדא גורנישט, אפס, יוק. יש עדיין שטח פתוח רחב ידיים באיזור הקרבות. אך כנראה שהוא נחרש ועובד יותר מדי ב-62 וחצי השנים האחרונות. זיהיתי את אחת מהגבעות שעליהן הוצב כוח חסימה ושם היתה אחת מהנקודות שבהן הקרב הסתבך. אך על הגבעה לא מצאתי דבר. בעצם כן: מטבע של לירה משנת תשל"ד. צדי צרפתי היה אומר: זה ליד.
והיה חום אימים, וזבובים הקיפו אותי בהמוניהם כאילו לא ראו יצור חי מזה שנים.

מיסקה:
לאיזה מקום נורא גררת אותי, לבני. ראשית, השטחים החקלאיים בדרך שמובילה אל הכפר הפלשתיני המנוח מושקים על ידי מי ביוב שעוברים, לפחות לפי הריח, תהליך טיהור סמלי ביותר. הבריכה שעליה כתבת היא מאגר של אותם מים מצחינים.
הלכתי והלכתי בחום ובעננה של סירחון ביובי, וכעבור כ-1.5 ק"מ מתנשאת גבעה ועליה אפשר להבחין מרחוק בשרידי מיסקה. אלא שלהגיע אליהם אי אפשר. שרידי הכפר מוקפים בחפיר עמוק, שנכרה לא מזמן (החפירה טרייה, לא נראה שעבר עליה חורף). ומעבר לחפיר, גדר ללא פתח מקיפה את שרידי המבנים. השלט עם שם המקום בערבית ובעברית, שתלו פעם אנשי "זוכרות", נתלש ונרמס. במקרה או שלא במקרה, ליד שרידי המסגד שמאחורי הגדר מברכים אותך לשלום שלושה שלדים מצמררים של כבשים. ולמי שעדיין לא הבין את הרמז, שלטים מאירי עיניים מבשרים כי "שטח זה שייך למדינת ישראל". בחיים לא ראיתי נחישות כזאת להודיע למבקרים מסוג מסוים: חבר'ה, זה כבר לא שלכם, רוח אל-ביתכ ובאותה הזדמנות ג'יב אל עאוויה.
אולי הנחישות הזו קשורה למה שכתב ארדיכל. אולי מיסקה היה מקום שתושביו כה רשעים, עד שיד מכוונת כלשהי החליטה לבשר באותות ובמופתים שהמקום הזה נחרב, ואין לבוא שוב בשעריו. מאוד מעניין.
בכל מקרה, מצאתי שם כמה חפצים החשודים כרסיסים של פגזי שרפנל, שהותרתי במקום. תרמילים ו/או כדורים - שלילי בזנטי. מה שכן, יש שם ערימות על גבי ערימות של חרסים. חלק מהערימות נראות כאילו מישהו ניהל במקום חפירה פיראטית, מיין בקפידה, לקח מה שהיה ראוי ללקיחה, והשאיר מאחוריו את הפסולת.
בהחלט מקום מאוד spooky ולא נעים.