טוב, עבר מעט זמן מאז הכנס (כבר כמעט חודש) ועכשיו אני יכולה לספר קצת איך ומה היה. אני אתרגם כאן את היומן שסבתא שלי כתבה (בגוף ראשון שלה), וגם אוסיף קצת משלי. אני משלבת גם תמונות מהכנס שיתאימו לתיאורים שסבתא שלי כתבה.

22.9.10

אנחנו (ליאורה, מורן וסיון, טלי, אחותי+מלווה ואנחנו) טסנו לוינה, למרות שהכנס היה אמור להתחיל ב-24, בעיקר כדי לתת לסבתא שלי לנוח ולהתאקלם.
משם תפסנו מונית (שעשקה אותנו!) לברטיסלבה. מדובר בכחצי שעה נסיעה.
הגענו למלון (פארק אין דנובה) ששוכן ממש על גדת הדנובה, והתמקמנו בחדרים.



במלון כבר היה מס' מועט של אנשים שהגיעו לכבוד הכנס, אך המסה הקריטית עדיין לא.
ארוחת ערב במסעדה ברזילאית הקרובה למלון.


23.9.10

למלון בברטיסלבה אין לובי ממשי; "כבשנו" חלק מבית הקפה במקום, ואנשים באים לשבת איתנו כל הזמן. לוסי היקי (ארה"ב) הביאה מכתב בגרמנית מתחילת המאה ה-20, כתוב בכתב יד גרמני גותי, שאף אחד מלבדנו לא יכול היה לתרגם. תרגמנו אותו "על המקום" לאנגלית: מדובר בדיווח מפורט על ימיה האחרונים של פאולה (אחת מה-28), אחותה של סבתי- והמקור לשבט האמריקאי במשפחה.



בארוחת הערב היינו 13 אנשים במסעדה קרוב למלון.







24.9.10- יום שישי

בבוקר מישו מברטיסלבה (בנו של בן דודי המנוח) הגיע ועשינו טיול הכנה לסיור מאוחר יותר בכתובות המשפחה. חלק מהבתים השתנו מאוד ושופצו, חלק כבר לא קיימים. אחת התחנות היא בניין הקהילה היהודית, שעליה ממוסמר לוח זכרון לקבוצת העבודה (קבוצת מחתרת שבזמן השואה הצילה יהודים, בעיקר נוער) אבא שלי השתייך לקבוצת העבודה ושמו מופיע על לוח הזכרון.
זה היה מרגש מאוד בשבילי. עד עכשיו ראיתי רק תמונה של הלוח.
הפתעה נעימה- למלון יש כסא גלגלים לשימוש אורחים נכים! זה הפך את ההתנהלות שלי לקלה הרבה יותר.בצהריים פגשנו, בפעם הראשונה בחיינו, מישהי מעץ המשפחה שהיא חצי ערביה- סמירה. היה לנו חיבור מיידי.
כל משתתפי הכנס הגיעו וכל משתתף קיבל ערכה: תכנית הכנס, מפת הכתובות הישנות של המשפחה, סימניה של המשפחה, חולצה ותג שם.







בערב ערכנו ארוחת ערב חגיגית בחדר אוכל נפרד ששמור רק לנו. היתה הדלקת נרות וקידוש שערכו ג'ימי וסו קלאו (ארה"ב).





לאחר הארוחה היתה פתיחה חגיגית של הכנס באולם "שלנו". על הקירות היו תלויים באנרים עם ענפי המשפחה (ברובם עם תמונות האנשים). כמו כן היתה תלויה תמונה מוגדלת של הציור של אבי המשפחה- מרכוס פרנקל. הבאנרים עוררו ענין רב- אנשים הראו את העץ "שלהם" אחד לשני..







נאומי פתיחה, מצגת על 14 השורדים מתוך ה-28. ההתכנסות כולה הועברה בשפה האנגלית, אך כמעט כל הטקסטים תורגמו מבעוד מועד לעברית ולסלובקית לטובת מס' אנשים שאינם דוברים אנגלית. בסביבות 11 בלילה- למיטה.








25.9.10

לאחר ארוחת הבוקר (שוב, באולם המיועד רק לנו) נפגשו כל משתתפי הכנס בחזית המלון לתמונות קבוצתיות- כולם לבשו את חולצות הכנס שלהם. הצטלמנו כולם ביחד ואז כל ענף הצטלם בנפרד עם שלט של שם הענף שלו. התמונות נעשו על רקע המבצר של ברטיסלבה.









אז הגיעה שעתו של הסיור ברכבת האדומה. הרכבת היא למעשה אוטובוס ישן ואדום, הנקרא "פרשפורצ'יק". הסיור ארך שעה וחצי, במהלכו נסענו דרך העיר העתיקה, המבצר וכתובות המשפחה. ההדרכה היתה מעט לקויה (מדריך סלובקי עם מבטא כבד) אך נהנינו. בערך 12 אנשים הצטרפו למישו לסיור הרגלי לאחר מכן.







אחר הצהריים באולם- עדכון המידע על גבי טפסים שהוכנו מראש- כל אחד כתב תיקונים לעץ המשפחה באם היה צורך. נפתחה גם עמדה לרישום למשלוח של חוברות עם סיפורי המשפחה השונים (ישנן מס' חוברות). דו"ח של מקס (בעלי) ושל ליאורה על עבודת המחקר שנעשתה בשנתיים האחרונות בתחום המשפחה ונאום של רות אוברנברייט.





לאחר ארוחת הערב "המשפחה היום"- סיפורי משפחה ודיווחים ממגוון בני משפחה, ענפים וארצות.
אז מצגת- "מבצע ההצלה" - סיפור מבצעי ההצלה שנעשו ע"י מיני ומאוחר יותר ע"י איירה (חבילות מזון, בגדים, אישורי כניסה לארה"ב וסיוע כלכלי). מדהים לראות את ההיקף העצום של הסיוע המשפחתי.








26.9.10

9 בבוקר- דיווח מאת יאן הברה על עבודתו ובמיוחד על בית העלמין הישן במלייצ'נו.



אוטובוס שהוזמן לקח אותנו לבית העלמין העתיק במלייצ'נו, שם קבורים אבות המשפחה הקדומים ביותר הידועים לנו.
יאן הברה- הפרוטסטנטי הצעיר שלקח על עצמו לטפל בבית העלמין העתיק בהתנדבות וללא ידיעת המשפחה (בתחילה) ולאחר מכן תרם ידע משמעותי מאוד בכל הנוגע לאנשים הקבורים בשמורין (מלייצ'נו). אל יאן הצטרפו מס' צעירים אחרים שעזרו לו להכין הכל מבעוד מועד- מים לשתיה, מים לנטילת ידיים, אבנים קטנות להניח על המצבות, כיפות, כסאות וניקוי יסודי של הצמחייה בבית העלמין.
זו היתה סצנה סוריאליסטית: 60 בני משפחה עומדים מסביב לקברו של מרכוס פרנקל, אב המשפחה, ושאר בני המשפחה הקבורים שם, דניאל גילדסגיים אמר קדיש ולכולם היה זה רגע חד פעמי, מרגש ומצמרר, מין רגע כזה שבו אתה מרגיש שהרגליים נטועות עמוק בקרקע, כי סוף סוף מצאת את השורשים שלך. ליאורה אמרה- הייתי כאן לפני 3 שנים ועכשיו הצלחתי להביא עוד 60 בני משפחה".









אחרי הביקור המרגש בבית העלמין נסענו לבית הכנסת העתיק בשמורין, שכבר אינו משמש כבית כנסת (היות ואין יותר יהודים בשמורין) אלא כגלריה לאמנות. לעומת זה, הכיתובים בעברית והציורים על התקרה נשמרו להפליא.







מר זינגר, בנו של הרב האחרון של שמורין (מר זינגר בן 90 בעצמו), שעדיין זוכר את משפחת פרנקל משמורין, נשא דברים. אחריו נשאו דברים גם ראש הקהילה היהודית וראש עיריית שמורין.



במעמד זה הענקנו ליאן הצנוע מתנה מהמשפחה- משפחת פרנקל המורחבת תרמה 10 עצים לקק"ל על שמו. יאן התרגש מאוד ובקושי הצליח להביע את תודתו.



בחזרה למלון.
אחה"צ היתה הרצאה של הסטוריון סלובקי בשם הלבינקה, על גורלו של העם היהודי בסלובקיה.
בערב עוד סיפורים משפחתיים. סמירה, קארן ורבים אחרים קמו ודיברו בספונטניות.
לאחר מכן הלכנו, הנשים שבמשפחה, לשחזר תמונה שצולמה (שלי ושל אחותי) ליד פסל בברטיסלבה. התמונה שוחזרה בעבר ע"י שתי בנותיי וגם ע"י הנכדות, ועכשיו החלטנו לעשות שחזור נוסף. (הערה שלי- אני אנסה להביא גם את התמונות הקודמות לצילומים האלו)









אנשים מתחילים לעזוב. דמעות, חיבוקים ונשיקות.

27.9.10

בבוקר קבוצה הולכת עם יאן הברה לבית הקברות של ברטיסלבה. פיטר אופנהיימר אומר קדיש.
יאן מציע ביקור במשרדי הקהילה היהודית. רות אוברנברייט, ליאורה, סיון, מורן ומקס מצאו שם 23 אוברנברייטים רשומים הקבורים בבית העלמין.

28.9.10

ליאורה וטלי הלכו לבית הקברות של ברטיסלבה כדי לצלם מצבות. יש רק 4 ששרדו, השאר נפלו או התפרקו במרוצת השנים.
הן חזרו גם שנית למשרדי הקהילה היהודית כדי להעתיק פרטים מדוייקים על מי שרשום שם.
ארוחת צהריים אצל סמירה בבית.

29.9.10

ג'ון בלן ביקר במשרדי הרישום בברטיסלבה והשיג עותק של רישום הלידה והברית שלו- אחרי שנים של חיפושים, הוא סוף סוף מצא את שמו העברי - שלמה יוסף וגם את השמות העבריים של הוריו- אסתר וישעיה! הוא היה נרגש עד אין קץ.

30.9.10

בלילה כוסית אחרונה אצלנו בחדר לפני הטיסה- הגרעין הקשה- ג'ון ואנני, ליאורה, טלי, סיון ומורן ואנחנו. מדברים על תכניות ראשונות לכנס בעוד שנתיים בארה"ב. הצעה שמקס העלה- סיפורים של הנשואים לתוך משפחת פרנקל.

1.10.10

אחרי ארוחת הבוקר, בהתאם לתוכנית, נוסעים לשדה התעופה ומשם הביתה.