היום זו מציאות מדינית שנכפתה עלינו ע"י מתווה אוסלו.
רבין טעה בהצהירו שוב ושוב כי זהו תהליך 'חזיר' [אחד מבטויו החביבים יותר].
אם היה כאן שכן שרוצה לדבר או לחיות יחד [ביו"ש וגם בתוך הקו הירוק] - אז הסיסמה הזו הייתה ריאלית. כיום כל צעד לקראת הפלשתינאים כמוהו כמסירת ארנק לנרקומן על בסיס הבטחתו כי יטול מתוכו רק כסף קטן ורק לצרכי אוכל.
אם השכנים היו רוצים שלום - הייתה הסיסמא מתמלאת בתוכן. שכנינו הערבים אחרי אין ספור תמריצים כלכליים ומדיניים שנחתו עליהם כפיה טובה רוצים עדיין דם יהודי, ביזה וחורבן ישראלי. אם לאחמדיניג'אד או לנסראלה שאין לנו כל סכסוך טריטוריאלי עימם מותר, אז למה להם לא?
ימים קשים לפנינו אשר לא ימנעו ע"י מו"מ וויתורים. בדומה לימים שטרם הקמת ישראל יש צורך בזהירות מדינית כדוגמת בן גוריון תוך התארגנות צבאית רצינית לקראת האלימות הערבית.