מפגש משותף

אודי גילת

ג'ק הלך עם חברו הטוב ביותר בעולם יובל. מסתובבים הם הרבה יחדיו. מבחינתו של ג'ק היה מפנה ליובל את כול הזמן שאפשר. ישנים הם בלילה יחדיו אבל לא רוצה להיות רגע בלעדיו. הם הגיעו יחדיו לגן וזה הרגיש לו ממש מיוחד. הרגשת חופש, להיות איתו משוחרר. במבט ממרחק ראה אותה שוב. לבנה, כמו קטיפה, וחשב שהיא יפה כול כך. אולי הפעם יוכל לערוך איתה דיבור קל. כבר שנתיים היא מגיעה לכאן ואף פעם לא הצליח לתפוס אותה ואפילו לא משפט אחד, נאלץ תמיד להעיף בה רק מבט ממרחק. ג'ק רץ במהרה לכיוונה, שלא יפספסה. אמרה היא משפט מהיר לא ברור ובלי לחשוב, עפה לה למקום רחוק.

בעוד היותה בתזוזה מהירה, זרקה לאחור את מבטה. ראתה ממרחק את ג'ק מתרגז, חשבה לעצמה מה לה ולו? אינה מכירה אותו ואף אינה חפצה בכך. כבר יודעת מראש שאינו טיפוסה ומעולם לא יהיה סיכוי לחברות מצידה, אז מדוע לה בכלל להתאמץ, לקחת את הסיכון למפגש מיותר שכזה העלול להביא רק צרות? צריכה לקחת בחשבון את משפחתה, הרי מגדלת את ילדיה ממש לבדה. אחרי שאביהם, אהוב ליבה, נתפס לפני זמן מה על ידי אדם ברחוב ואחרי זה לא ניראו עקבותיו. פעמים רבות חושבת שזה לא הוגן. חברותיה כבר מגדלות מספר פעמים ילדיהן. כול זאת עם עזרת אהובן והיא נשארת כול כך בודדה, יחד עם כול העבודה הקשה. לבד לנצח היא תישאר, הרי זהו עתידה רק דור אחד לגדל. מביטה היא בצער מלמעלה בחברי הגן שמטילים להם ביחד כול הזמן והנה נמצאת שם עוד משהי שיושבת חצי לבדה.

עדי שם למטה לא מבינה את כול ההמולה. הרי כבר לא צעירה ויושבת שם כמו מסכנה. אומנם היא הגיעה עם שותפה לחיים, אך הוא מתרוצץ לו ומדבר עם כול האנשים. נשארה לבד כמו תמיד, מאחור כול הזמן, כן כן זה בא עם הגיל. כבר אין לה כוח לכול המשחקים והריגושים, מחזירה היא מבט כרגיל. יודעת שהגיע לשם רק בשביל חברה הטוב, שנשאר הוא צעיר והיא הזדקנה. למרות זאת איתה ולא ינטוש לעולמים. ממורמרת כליל ומנסה להגיד מילה להבהיר עמדתה על כול ההמולה שג'ק יצר: אולי כבר תירגעו ותפסיקו כבר לרוץ, אך לכולם זאת נשמעת סתם כמו עוד נביחת הצהרה או אולי אפילו כתקיפה או איום.

נעמדו שם פתאום כולם בבהלה ומישהו אומר מה כבר קרה ומה היא רוצה?

עיקשת ומבולבלת נשארת עדי. חושבת לעצמה שאין מה לעשות והם הדור הצעיר, הרי היא כבר בת יותר שבעים ומה לה לחפש עם כול הילדים?

חברה של עדי אומר די עדי, תרגעי. את לא צריכה סתם לצעוק כי הם רק משחקים ולא רבים.

ג'ק שומע את עדי וישר מתעורר. כשהפיוז עולה מיד הוא צועק. ישר עונה בזעם קל שעד מהרה הולך ומתגבר. לא מבין מה היא רוצה. שתפסיק כבר להפריע מי בכלל צריך אותה כאן? חושב לעצמו שכול יום זה מתחיל מחדש, מקטרת היא הרי כול הזמן.

עדי אחוזת בהלה לא יודעת מה לעשות עם התנהגותו הקשה. עונה לו מייד וצועקת חזרה, מכאן כבר קשה להסביר שכול זאת בגלל אי הבנה אחת קטנה. אין היא רוצה ליצור מריבה, עליה רק לשבת במנוחה.

ג'ק מתרגז וחושב מה אמרה עלי זאת אמרה. ומיד החזיר לה מבט נוקב עם אות הזהרה. חושב איך עדי מעיזה איתו להתעסק. הגיב לה מיד כך שתדע לא להתערב. מנפח את חזהו ועומד בראש מורם אילו היה לו סכין זה היה נגמר בדם. מסדר את הופעתו, מחדד את שיניו, ללכת מכות על כבודו שנפל. מוכן הוא לקרב כבר מבלי להתבלבל מתקרב בזריזות והולך להתנפל.

האלמנה שישבה לה במרחק רב הסתכלה ממבט מורם. ידעה שלהתעסק איתם לה לא כדאי. ותמיד צריכה היא מרחק ולא להתקרב. לא להתבלבל כי תמיד יכול לבוא אויב.

עדי בחשש גרגרה בגרונה היבש. בולעת רוקה ומנסה להתאפס. מה כבר אמרה ומה כבר עשתה? ואיך היא תצא מכזה זה מבלי שריטה?

יובל מיד את ג'ק תופס וצועק לו בקול נרעם. אולי כבר מספיק ליצור בהלה? עדי היא כלבה זקנה ורק נבחה נביחה אחת. אתה כמו תמיד רק צרות מחפש! קודם לרדוף אחרי יונה ואחרי זה ממשיך להשתולל. חושב יובל מה איתו יעשה? מתנצל ואומר שיש לו כלב נמרץ ומופרע, אין מה לעשות זה מין גזע שכזה. ג'ק ראסל טרייר, אי אפשר להתבלבל. תפסיק כבר מיד! או שנעלה, הטיול יגמר ולא תהנה.

ג'ק תופס את עצמו מייד ומשתפל ונותן ביובל מבט חמוד, תמים ומיסכן. חושב הוא לעצמו שיהיה טוב ונחמד, ורק שהטיול לא יפסק.