אבל, שרותי הכבאות (השרות לא הכבאים עצמם המחרפים נפשם והעובדים בתנאים לא תנאים) חייבים להיות ערוכים בצורה טובה יותר ובצורה יעילה יותר.
יש לרכזם תחת יד מפקחת ומובילה אחת. לא יתכן, שהאחריות תתחלק בין משרד הפנים (בעיקר לגבי אירועים בישובים), המשרד לאיכות הסביבה ( בכל מה שקשור בשטח הפתוח) וקק"ל (בכל מה שקשור ביערות). המקרה הנוכחי הוא מקרה בולט בו האירוע החל , כפי הנראה, בשטח המוניציפלי, יצא מכדי שליטה (עקב מחסור באמצעי כבוי), עבר לשטח הפתוח וליערות הקק"ל.
גם על פי הדוו"חים מהשטח, קשה להבין מי מרכז את פעולות הכבוי. האם המשטרה, האם הכבאים, האם צה"ל (באמצעות חיל האויר) - כל אחד מנסה "לתפוס" פיקוד והשמחה רבה והאש אינה כלה.
השרים בכלל "ירדו" מעל הבמה - כל אחד בתרוציו והאשמותיו. טוב עושה ראש הממשלה, שתפס פיקוד ומגלה מנהיגות. שימשיך בדרך זאת ושתוקם במהרה מערכת כבוי מתאימה. מדינת ישראל חשופה לאירועי שריפות ואינ רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אם "טיל טועה" היה מצית שריפה שכזאת בעת מלחמה.