זו אכן שאלה טובה וכל הראשונים עומדים עליה.
לא כתוב טבילה בפירוש לגבי נדה ולדעת ר' יהודאי גאון לומדים זאת מקל וחומר ממגעה שהרי הנוגע בה צריך טבילה. ולדעת ר' תם ממש"כ אך במי נדה יתחטא היינו מים שנדה טובלת בהם (ע"ז עה: ). ולדעת ר"י ממש"כ והדוה בנדתה ודרושים בנדה תהא עד שתבוא במים (שבת סד: ).
מקור תוספות במסכת יבמות מז: וכן ביומא עח' וכן בהגהות מיימוניות איסו"ב פ"ד הלכה ג'. (המקורות חלקיים).

לגבי השאלה השנייה הכוונה שאסור לקרב אל אשה שמצבה מוגדר כנדה. ומצב זה קיים כל עוד לא ניטהרה מטומאתה. כנ"ל.

אציין כי אינני דורשים מעצמנו פסוקים והמסורת לגבי דרשות אלו נמסרה לנו על ידי חכמי המשנה, (הרוב המוחלט של הדרשות מקורן בהלכה למשה מסיני או על כל פנים מחכמים הראשונים שכבר עמדו בדור המדבר. ישנם דרשות שאדם רשאי לדרוש מדעתו כמו קל וחומר אך מאז חכמי המשנה איננו דורשים דרשות, ואף חכמי התלמוד כבר לא דרשו מעצמם דרשות אלא רק פירשו את דעת חכמי המשנה.)
לסיכום ודאי מוטל על כל אחד לדעת כיצד דרשו חכמינו את התורה ומהיכן הוציאו את ההלכות, אך איננו רשאים לחלוק עליהם.

כדי שתבין עד כמה אנו תלויים בפרשנותם של חכמי ישראל אציין עוד מצוות שהפירוט לגביהן מצמצם, למשל:
מצות המילה לא מפורט היכן העורלה וכיצד מלים.
מצות השחיטה לא מפורט כיצד והיכן שוחטים ודאי שלא מפורטים כל פרטי הדינים שרובם הלכה למ"מ.
מצות תפילין לא מפורט מבנה התפילין הרצועות וכו'.
כל הל"ט מלאכות שבת אינם מפורטים בתורה.
המלאכות המותרות ביום טוב במסגרת אוכל נפש לא מפורטות בתורה.
למעשה רוב פרטי הדינים הקשורים בקיום המצוות אינם מפורטים בתורה.