קודם כל תודה רבה על הביקורת ! אני סך הכל מתחיל בכל עניין הכתיבה ואני שמח שבעינייך גם הסיפור וגם הכתיבה היו מענינים.

להסברים:

1. בחרתי לא לקרוא לדורות'י ( תודה שתיקנת אותי לגבי השם) או למיכאל בלי להצמיד את המילים חלוק לבן כדי לטשטש את האנושיות שלהם ולתת לקורא להתייחס אליהם כחלק מהרקע הבלתי נפרד של המקום כדי שרק תומס יבלוט יחד עם ג'ון. גם כתבתי לפני כן שכשג'ון נכנס למוסד אף אחד לא פונה אליו וחלוקים לבנים (לא אנשים) מראים לו את הדרך אל תומס כדי לנסות ליצור את התחושה שתומס נמצא במאין עולם מת הוא לא שייך לעולם החיים

2. הסמליות של הקור והחום אינן קשורות זו לזו. הקור הוא חלק מדברים נוספים לאורך הפסקה כמו רשרוש עצים ינשופים שבהם ניסיתי ליצור חדות ערות.. חיים. כמו כן את הרעד שעובר בג'ון בגלל הקור ולא בתומס כדי להדגיש במעט את ההשפעה של היער עליהם. הקטע של החום נועד יותר להבדיל בין שני המדינות. זה נשמע פשוט מידי ואולי זה כך אבל רק רציתי לתת הבדל ברור אחד ביניהן.

3. אני ניסיתי ליצור ביער כמו שאמרתי תחושה של חיים ובנוסף להדגיש רק את תומס וג'ון אז היער מושלם בשביל זה. היער הוא מן עולם מעבר בין החיים המשותפים של שני החברים לבין שני העולמות אליהם מגיעים השניים בנתיבים שונים.

להערות:

יכול להיות מאוד שהשתמשתי בניסוחים ומטאפורות לא הכי הכי.. אבל זה בגלל שאני חובבן אז לא נורא בינתיים אגב התיאור של לא לתת למים לנזול בין הידיים צריך לדעתך לחזק או לעדן?

אני דווקא מסכים שעדיף לתת לקורא כמה שיותר חופש ביצירת הדמות בראש שלו ולהחסיר בתיאורי תווי פנים אבל הרגשתי שאם אני לא נותן איזשהו תיאור מוחשי לדמויות כמו צבע השיער אז הם יהיו מעומעמים ורציתי לתת תחושה חדה וחיה שלהם . מוחשית.

בפסקה האחרונה הייתי חייב ליצור שינוי פתאומי לא רק בהיעדרו של תומס אלא גם בסביבה משום שהסביבה סימלה את הקשר החי בין תומס וג'ון וכשהקשר הזה נותק אז יש שינויים מסביב . ינשופים רדומים עצים דוממים אש כבויה. מבחינתי זו נקודת המפנה של הסיפור שבעצם מתארת את הנקודה שבה החיים שלהם התפצלו