זה שמה שמספרים בחדשות זה לרוב אוסף בעל אופי אקלקטי של קלישאות, משאלות לב, ניחושים וידיעות בעלות אופי נקודתי (או גרוע מכך: תצלומים מאירוע נקודתי) המתחברים יחדיו להצגת תמונה שיש לה קשר קלוש ביותר לזו המתבררת שנים מאוחר יותר, כאשר רוב המשתתפים כבר נינוחים, אחרי חנינה/אבדן השפעה, ומספרים בפירוט מה קרה.

אתה היית בצורפת? שואלים שני הגששים את הדמות של גברי בנאי במערכון המפורסם על טבריה, ואז נענים:

לא - אני לא הייתי. אבל גם אתם לא הייתם!

אני אוהב את המשפט הזה משום שתמיד הוא מזכיר לי כיצד שחצנות ופזיזות של פרשנים/מומחי אקדמיה/דוברים מתפתים בזמן אמת לצרף פרשנות שבדיעבד מתבררת כהגיגים ותו לא. כבר הזכרתי בפורום את המהפכה ברומניה, נפילת חומת ברלין, הפוטש נגד גורבצ'וב ובמקביל אירועי מגדל הטלביזיה בווילניוס ליטא, סולידריות בפולין , מלחמת המפרץ הראשונה ועוד - כולם דוגמא טובה לכיצד כל רשת המומחים במערב לחלוטין החטיאו את מהות האירועים, ונסחפו בעקבות מחשבה דוגמטית ומשאלות לב. שנים שבמערב ליגלגו את האימפריה הסובייטית הדלה בחומר, אבל ברגע האמת רוב הסובייטולוגים פיספסו לחוטין את קריסת ברה"מ... הפנסיונר המתבודד מנחם בגין דווקא חזה אותה, אפילו די בדיוק, אבל המומחים... הם החטיאו.

אז האם רואים הסטוריה מתרחשת? אנו רואים, לדעתי, כמה הבזקי מציאות והרבה מיחזור קלישאות. על ההיסטוריה נדע לכל היותר עוד כמה חודשים.

.