אני מנסה לחשוף את הילדים למגוון רחב של אפשרויות ומשתדל לחוש למה הם נמשכים יותר ובמה הם טובים יותר. במקביל, אני חושב שבאחריותי לתת להם כלים לעסוק בכל מה שיבחרו כשיהיו גדולים. לפעמים יש קונפליקט בין הרצון לתת לילד לטעום מהכל ולבחור בעצמו לבין הקניית הכלים. נדמה לי שכל הורה צריך "לעזור" לילד למצוא לפחות תחום אחד שבו הוא יתפתח באופן מעמיק יותר, גם אם זו לא באמת הבחירה של הילד, משום שההתעמקות, ההתמדה וההצטיינות בתחום אחד יעניקו לילד כישורים שאפשר להסב אותם לתחומים אחרים. זה אתגר למצוא איזון בין הדחיפה ההורית לבין טיפוח האינדיבידואל של הילד, וזה נושא שעלה מאד לסדר היום בצפון אמריקה בעקבות ספר של איימי צ'ואה שטוען באופן פרובוקטיבי שההורות הצפון אמריקאית אינה מיטיבה עם הילדים (ואני נוטה מאד להסכים איתה). קצת על הספר אפשר לקרוא כאן:

http://online.wsj.com/article/SB100...3528698754.html