ציטוט:

מדוע היטעה המצוף את החוקרים? כשנה לאחר שהדקר נעלמה נתגלה מצוף החרום האחורי שלה על חופי חאן יונס. מומחים מהטכניון והמכון הלאומי לחקר ימים ואגמים בדקו את המצוף, את הצמחיה שעליו ,את המים שבתוכו והגיעו למסקנות הבאות: א. המצוף היה קשור לצוללת במשך רב הזמן שחלף מאז שטבעה ועד שהגיע לחוף. ב. הצוללת מצויה במים יחסית רדודים בעומק שבין 150 ל- 350 מטר. ג. הצוללת סטתה מנתיבה. מסקנות אלו הוליכו את המחפשים אחר הדקר במשך 30 שנה, לחפש באזורים רחוקים מאוד מהמקום שבו נמצאה לבסוף. במשך שנים חיפשו ליד חופי מצרים, סיני, יוון ועוד. לאחר מציאת הדקר ב-1999 "הואשמו" חוקרי 1968 בהסקת מסקנות לא נכונות מהממצאים. לאחר סקירת שברי הצוללת התגבשו מסקנות חדשות. ממסקנות אלו עולה כי חוקרי 1968 לא טעו בקריאת הממצאים אלא שהמצוף עצמו "הטעה" את החוקרים. ממה שידוע היום: א. המצוף ניתק מן הצוללת בעת הקריסה פנימה או ברגע שפגעה בקרקעית. (בית המצוף מצוי בדיוק מעל השבר בין הירכתיים לשאר הצוללת) ב. בעת שניתק משך אחריו המצוף כבל מתכת באורך של 200 מטר ואת הגלגלת הכבדה אליה קשור הכבל. ג. משקל הכבל והגלגלת מנעו מהמצוף לעלות לגמרי אל פני המים ולכן לא התגלה "קו מים" על גוף המצוף. ד. המצוף נסחף לאיטו לכיוון החוף עד שהגלגלת פגעה בחוף או בסלע ושם נתקעה. לפיכך המצוף למעשה שהה בעומק שבין 150 ל-350 מטר. ה. הכבל היה פגום קרוב מאוד לחיבור למצוף. פגם זה יכול היה להיווצר בעת התאונה או כפי שיש אומרים כי הצוללת עזבה את אנגליה עם כבל פגום. ה. במשך רב השנה נע המצוף קדימה ואחורה ע"פ תנועת הגלים. תנועת הגלים גרמה לשחיקה במקום הפגם עד שהכבל ניתק. ו. לאחר שהכבל ניתק עלה המצוף אל פני המים ותוך זמן קצר הגיע לחוף חאן יונס.

מתוך אתר הדקר: http://www.dolphin.org.il/dakarh/search/