Prior to the war, Antonina Siwek worked as a nanny for a German family in Lvov, where she
befriended a Jewish woman named Rywka Holender. “In these awful times,” Antonina
remembers, “we had only each other.”
On September 7, 1942, the Lvov ghetto was closed and the two women lost contact. Later,
when Rywka escaped a group being sent to a labour camp, she knocked on Antonina’s door
seeking shelter. Antonina didn’t hesitate to help her friend, who at this time assumed the name
Janina as an added precaution. She prepared a hiding place for her friend behind the
wardrobe in her bedroom, where Rywka would stay whenever Antonina’s employers were
home. Rywka was hidden this way for nearly two years. Antonina brought her food and
offered her moral support until the Red Army’s entry into Lvov on July 19, 1944.
After the war, Rywka moved to Israel. The women have remained friends and continue to
exchange letters to this day

גברת ANTONINA SIWEK עבדה בעיר לבוב אצל משפחה גרמנית כמטפלת של הילד. באותו זמן התידדה עם יהודיה בשם רבקה הולנדר. בימים האיומים האלה רק אנו היינו אחת לשניה כך אמרה גב' ANTONINA.

לאחר סגירת הגיטו בתאריך 7.9.1942 הידידות איבדו את הקשר ביניהן.
באחד הימים רבקה ברחה בקבוצת יהודים אשר הלכו לעבודות הכפיה והגיעה לידידה שלה ANTONINA ובקשה מקלט להסתתר.

גב' SIWEK לא הססה אפילו לרגע, והסתירה אותה אצלה וליתר הבטחון נתנה לה שם פולני יותר JANINA .
היא סידרה לה מחבוא מאחורי הארון בחדר שלה כאשר בעלי המקום הגרמנים היו בבית.
רבקה הסתתרה שם כמעט שנתיים. גברת ANTONINA הביאה לה מזון
וכל הזמן תמכה בה נפשית ועודדה אותה עד 19 ביולי 1944 כאשר העיר שוחררה ע"י הצבא האדום.

לאחר המלחמה רבקה הגיעה לישראל ושתי הנשים שומרות כל הזמן על הקשר ביניהן.
_____________

נ.ב.
בקובץ המצ"ב:

http://www.sprawiedliwi.org.pl/pl/f...siwek-antonina/
בסוף הדף כתוב באדום ALBUM, מקבלים אלבום של נשיא פולין ובדף 102 צילום של גב' SIWEK

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו