ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי

ראי,אדמה,כי היינו בזבזנים עד מאוד!
בחיקך, מלון-ברכה,מעון סתר, זרע טמנו...לא עוד
פניני זגוגיות של כוסמת, זרע חטה כבדה,
גרגר שעורה חתול כתם, שבלת-שועל חרדה.


ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד:
פרחי פרחים בך טמנו רעננים ובהוד,
אשר נשקתם השמש מנשיקתה ראשונה,
מצניע חן עם יפה קלח, קטרת כוסו נכונה.
ועוד שידענו צהרים בעצם התם,
ובטרם רוו טל של בוקר בחלומות-אור נבטם.


הא לך הטובים בבנינו, נער טהר-חלומות,
ברי לב, נקיי כפים, טרם חלאת אדמות,
וארג יומם עודו שתי,ארג תקווה יום יבוא,
אין לנו טובים מכל אלה. את הראית? ואיפה?


ואת תכסי על כל אלה. יעל הצמח בעתו!
מאה שערים הוד וכח, קדש לעם מכורתו!
ברוך קרבנם בסוד מות, כפר חיינו בהוד...
ראי,אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!
--------------------------

מגש הכסף\ נתן אלתרמן

והארץ תשקט. עין שמים אודמת
תעמעם לאטה
על גבולות עשנים...
ואומה תעמד - קרועת לב אך נושמת...
לקבל את הנס
האחד אין שני...

היא לטקס תיכּון, היא תָקום למול סהר
ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואֵימה.
- - אז מנגד ייצאו
נערה ונער
ואט-אט יצעדו הם אל מול האמה.

לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים,
בנתיב יעלו הם
הלוך והחרש.
לא החליפו בִגְדָם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום-הפרך וליל קו-האש.

עיפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים - -
דם השנים יגשו
ועמדו לבלי-נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם
ואמרה: מי אתם? והשנים, שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך נִתְּנה מדינת-היהודים.

כך יאמרו, ונפלו לרגלה עוטפי-צל.
והשאר יסופר בתולדות ישראל...