לשרים ולמשרות אמון.

אצלנו היום דוקא מנסים ללכת בדרך ההפוכה ולחזור לימים ה"חשוכים" של שלטון מפא"י בהם המנוי היה מבוסס על ה"פנקס האדום" או במקרה הטוב על חלוקה יחסית בהתאם להרכב האוכלוסיה כפי שמתבטא בכנסת כולל הגבלות חמורות על מצביעי חירות ומק"י.

אני מקווה מאד שנגמלנו מזאת ונאמץ את שיטת המנויים האמריקאי. כשהציבור רואה כיצד המועמד מזיע ומתפתל עקב השאלות הנוקבות המוצגות בפניו הוא ראשית מכיר טוב יותר את בעל המשרה, מודע למה שניתן לצפות ממנו ומחייב את הממנים בבחירת מועמדים ראויים יותר.

יחד עם זאת גם הפיכת המנוי לשקוף, איננה מונעת דיליים והסכמה מוקדמת על המנוי. עד כמה שאני יודע, מעט מאד מועמדים "כשלו" במהלך השמוע ולא קבלו את התפקיד - בחזקת שמור לי ואשמור לך.
אך בכל מקרה עדיפה השיטה השקופה האמריקאית על שיטת הדילים שלנו.