בוושינגטון התנתק בנימין נתניהו סופית מכהונת מנהיג "המחנה הלאומי‭."‬ עד לאחרונה היה מקובל לחשוב שקיימת קואליציה טבעית של שותפים לדעה, חילונים ודתיים, החולקים את עקרונות היסוד הציוניים שבבסיסם גם שלמות הארץ. החיבור הזה, של הליכוד, המפלגות הדתיות והחרדיות, בתוספת מפלגות ימין כמו התחיה, צומת ולימים ישראל ביתנו, זכה בעבר לכינוי השיווקי "המחנה הלאומי‭."‬

מאז ומתמיד ניכסו לעצמם מנהיגי הליכוד את ההובלה של המחנה הזה, פעמים רבות בצדק. גם מנהיג הליכוד הנוכחי טען לתואר. עד כדי כך שיומיים לפני הבחירות האחרונות הוא הזמין את עצמו ואת העיתונאי עמית סגל מערוץ 2 לבית אביו, שם נשבע שלא יסכים לעולם להורדת יישובים ביו"ש.

אלא שבשנה האחרונה, ובמיוחד בשבוע האחרון, התנתק נתניהו סופית מהתואר ומהמחנה. מי שעומד להיות הראשון המברך על הקמתה של מדינה פלסטינית, מי שרוצה להיות נדיב במתן שטחי ארץ ישראל לערבים, מי שמכריז על כך שיעביר יישובים יהודיים לפלסטיניים, ומי שמבקש רק "נוכחות ביטחונית" בבקעת הירדן, כבר אינו נמנה על המחנה הלאומי.

האמת היא שהדוגל בעקרונות האלו לא נמנה אפילו על נאמני מפלגת העבודה, כיוון שהתוכנית הנוכחית של נתניהו מצומצמת בהרבה אפילו מתוכנית אלון ההיסטורית. תורת הגושים וחילופי השטחים קרובה הרבה יותר לתוכניות ההיסטוריות של מרצ מאשר לחוקה וקווי היסוד של הליכוד ולווייניו.

לא ברור האם יכול נתניהו לעמוד בראש מחנה אחר מחוץ למחנה הלאומי, אבל ברור שמי שסבור שאין לנו זכות לגור בארץ ישראל ללא חברון, בית אל ויריחו, לא יכול למצא עצמו במחנה אחד עם נתניהו הנוכחי. עוד ברור שאין גם תבונה בקו שמוליך ראש הממשלה, שבמסגרתו הוא הולך ונדחק, צעד אחר צעד, לעבר העמדות המקוריות של השמאל הקיצוני ביותר בניסיונו לשחק משחק טקטי, לזרוק עוד עצם ולהעביר את הכדור למגרש היריב, מפרק נתניהו את העצמות האחרונות משלד השקפת העולם שלו, ועדיין הוא רחוק מלהשביע את תיאבון הפלסטינים והאירופים.
לא מזמן היה זה נאום המדינה הפלסטינית שהיה אמור לפתור לנו את כל הצרות ורק העצים אותן. אחר כך הקפאת ההתיישבות, ועכשיו - ההכרזה הברורה על עקירת יישובים רבים ביו"ש ובבקעה, בהתאם לחזונו "הנדיב" של יו"ר הליכוד. בשיטה הזו עד ספטמבר כבר נעמוד בשערי ירושלים וזכות השיבה.

המשך: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&cat=479&loc=21

-----------------------------
S e g m a n y