ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר 1. המשך המגמה האיראנית להציג טק"ק לטווח קצר, דוגמת פתח 110/ חליג' פארס / קיאם, ולהצניע את היכולות הבליסטיות לטווח ארוך; (תשומת לב לאי הכללת סג'יל / שיהאב / קאדר במצעד של אפריל 2011, לראשונה מזה שנים) איזה ערך יש לאי הצגה של טילים לטווח ארוך במצעד X, בעוד שבמצעד X-1, X-2 וכו' הם הוצגו במלוא הדרם? אני לא מבין את ההיגיון בטיעון. אם הם הולכים לכיוון עמימות בליסטית כאסטרטגיה מכוונת שנועדה להשגת מטרה כגון הקטנת מתחים מול המעצמות וכו'- מדוע הציגו את יכולותיהם בשיגורים ובמצעדים כד כה? אתה מייחס להם חובבנות ואי ראיית הנולד? 2. שתיקה רועמת של ארה"ב - מדיניות רכה כלפי איראן המצניעה את ההפרות הבוטות של סנקציות מועה"ב על איראן בנוגע לניסויי טילים; ארה"ב עסוקה במשבר הכלכלי שלה. אובמה עסוק בבחירות שלו. לא הוא הנשיא שיכניס את ארצו לעוד מלחמה מול מעצמה הולכת ונבנית. איראן של היום איננה עיראק של 2003 ו/או 1991. ומלחמה היא בניגוד גמור ל- DNA של אובמה. היא תהרוס את שארית הקרדיט שלו ואת סיכוייו להיבחר, בנוסף על הנחתת מכה סופית על כלכלת ארה"ב. מלחמה בהיקף דומה ומתכונת דומה לעיראק 2003/1991 - לא. אבל מהלומה אווירית מרוכזת על פרויקט הגרעין, מפעלי התע"ש שלהם, טק"ק וח"א שלהם - בהחלט יכולה לבוא בחשבון. לכן לא הייתי ממהר לפרש את התנהגות ארה"ב כשתיקה רועמת דווקא. סדאם עשה קונצים במשך יותר מעשור עד שחטף את הפלישה של 2003. איראן עדיין לא חצתה קווים אדומים אמריקנים - ולא איימה על אינטרסים אמריקנים או בעלות ברית קרובות של ארה"ב ישירות ובאופן מיידי כמו שסדאם עשה. לכן לארה"ב יש עוד זמן בטיפול באיראן. 3. בהמשך לסעיף 2, מדיניות ארה"ב לא מובנת על רקע היחסים שלה עם רוסיה, כשהאחרונה טוענת ליכולת שולית בלבד של איראן ולטווחים קצרים. אי פרסום החומרים האמרקיניים אודות הניסויים מחליש את עמדת ארה"ב מול רוסיה בנושא הצבת מערכות יירוט; יכול להיות שארה"ב נסוגה מהכוונה להציב מערכות טנ"ט במזרח אירופה, ותציב אותן קרוב יותר לאיום - דהיינו במזה"ת, בים וכו'? במקרה זה, עדיף לה מכל הבחינות להימנע מעימות עם רוסיה - וללכת לפתרונות אלטרנטיביים שאולי יהיו יעילים לא פחות, ויחסכו לה תסבוכת גדולה. 4. שמא אנו עדים לתחילתה של עמימות בליסטית איראנית?

לאור הפרסומים של היום, עמימות זה לא.