מי מאיתנו לא אוהב לקבל מתנות חינם? כשמחלקים דוגמיות בסופרמרקט (בדרך כלל יוגורט חדש), אנחנו תמיד הראשונים להתייצב - משקיעים שתי דקות מזמננו על מנת לקבל מוצר בחינם ומרגישים מבסוטים עד הגג ולא רק מהטעם אלא מעצם ההשג - קיבלנו משהו בחינם , חסכנו שלושה או חמישה שקלים. זה גם הרעיון שעומד מאחורי ה- "מבצעים" , אתה משקיע מעט מזמנך ומצליח לקבל בחזרה (כך זה מוגדר) כמה שקלים בודדים על כל מוצר - נשמע משתלם, לא? אחר כך אפשר להתמקד בעיסוק האובססיבי החביב כל כך על הישראלים - גובה המשכורת. כי נורא חשוב מה יהיה לך בנטו. מה תעשה עם הנטו הזה? פחות חשוב.

אבל כמה מאיתנו משקיעים את אותו זמן בניסיון לחתוך בצד ההוצאות שלנו? לעבור על חשבונות שמגיעים מהמדינה, מהעיריה, מחברות התקשורת וכו וכו' זה הרבה פחות מהנה, נכון? מי שרודף אחרי כל שקל בצד ההוצאות גם עלול להחשב כ"קמצן". אנשים נמדדים בחברה שלנו על פי כמה הם מרוויחים ולא על סמך השאלה מה הם עושים עם ההכנסות שלהם.

וזו בדיוק הסיבה שבגללה המחאה החברתית הצליחה לסחוף אחריה כל כך הרבה אנשים, כי הרבה יותר קל לחשוב מה אתה מקבל במקום להפנים מה אתה נדרש לתת . זה אולי ישמע לכם אבסורד, אבל בחיי היום יום מרבית האנשים מעריכים שקל שהם מקבלים יותר מאשר שקל שהם נותנים. תוספת של 500 ש"ח במשכורת תרגש אותנו יותר מאשר עלייה של 500 ש"ח בהוצאות המתפזרת על פני כמה חברות. ההמונים המפגינים בכיכרות לא מצליחים לתפוס את הקשר בין שורת ההכנסות שלהם ובין שורת ההוצאות שלהם. חשוב להם "לקבל" מהמדינה יותר והם לא מודעים או מדחיקים את העובדה שלשלם כך יצטרכו לתת למדינה יותר ואם מדובר על מעמד הביניים - הרבה יותר . כי הוא זה שמחזיק את המעמדות החלשים יותר.

כשאתה מזמין ארוחה במסעדה לכל החברים שלך, אתה נהנה ביחד איתם, כל כך כיף לך עד שאתה מייחס מעט חשיבות לכך שאתה זה שמשלם את החשבון. זו התנהגות אנושית נורמלית - (אלא אם כן אתה קמצן כרוני) אבל כדי לא לפשוט את הרגל כדאי לשים לה מגבלות ולהבין שאין מתנות חינם. כאשר מישהו נהנה, או הוא או מישהו אחר חייבים לשלם בסוף את החשבון.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”