אגלה לך סוד- רבים רואים קב"ן, רק מעטים מוכנים לדבר על כך בגלוי.
אם אתה מרגיש שאתה נכנס לדיכאון, והדבר פוגע ביכולת התיפקוד היומיומי שלך, אז לך ודבר עם קב"ן.

התקופה (היחסית) קצרה שלך בתפקיד הנ"ל הוא לא סוף העולם. נראה לי שאתה דן את עצמך לעתיד עגום מבלי לדעת בכלל למה לצפות. אתה לא יודע אם תאהב את התפקיד שלך, את הסגל וכדו.

אני, ורבים אחרים מצאנו את עצמנו בהתחלה במקומות שפשוט לא רצינו להיות, אבל אם קצת עידוד, עזרה (קב"ן, מפקדים תומכים וכדו) אנחנו מצאנו את עצמנו דווקא מאוד נהנים מהתפקיד.
אני אישית עברתי מכשולים רבים, ומסכת יסורים נפשית ומתישה עד שפרצתי את הסכר לתפקיד והמקום שבו רציתי להיות (יחידה לוחמת). אבל להגיע לשם הייתי צריך הרבה סבלנות, עקשנות, ומעל לכל, לא ויתרתי, והבנתי שיש עולם מחוץ לתפקיד הזמני הנ"ל, ובאמת היה.

מה שאתה רואה בטווח הזמן של שנה הוא לא מה שיהיה בעוד שנתיים, או בשנה הזאת בכלל, ואתה חייב להיות יותר אופטימי ולדעת שלמרות הכל, זה פשוט עוד פרק קצר בחיים שתעבור, ותנסה לתת את הכי שאפשר. אתה לא יודע אם התפקיד הנ"ל יפתח לך דלתות לעתיד- ובכלל בחיים יש תקופות מבאסות- אבל זה לא אומר שעוצרים הכל ומנסה לברוח. תפקיד כזה יכול לבנות אותך כבן אדם- אל תתן לזה לשבור אותך.

אם אתה מרגיש שאתה חייב לדבר עם מישהו, אז עשה זאת. זה לא בושה. אני מכיר אנשים רבים במערך ברה"ן בצבא והם אנשים שנותנים את כל כולם לאלו שמבקשים אוזן קשבת, ועובדים יחד איתם בכדי להתגבר על הדיכאון, החרדה, חששות, פחדים וכדו, וזה כולל את כל היחידות בצה"ל, מהכי "פשוטות" להכי "מיוחדות/ סודיות". תמיד ניתן "ללכת קדימה" ושניתן להתגבר על הבעיה, ובמקרים רבים דווקא להינות ממה שחשבנו שיהיה רע ומפחיד.
אם קב"ן או גורם מוסמך אחר שאתה עובד מולם מרגישים שבאמת עדיף שתעבור תפקיד/יחידה, אז זה יכול לקרות. יש מקרים שבאמת מעבירים חייל/קצין תפקיד או יחידה, ואין בזה שום פסול- סה"כ הם מנסים לעזור לך. הרעיון מאחורי פגישות קב"ן היא לא "לצאת מהמקום שבו אני נמצא", והקבני"ם גם לא מנסים להוציא אותך, אלה אם כן זה באמת נחוץ. הקבנ"ים בוחנים כל מקרה לגופו של עניין, אבל הם לא בראש שלהוצאי את החייל/קצין מהמקום שבו הם נמצאים, אלה אם כן אין מנוס מאשר לשנות. הם עושים זאת כי הצבא לא יכול פשוט להעביר חיילים כל שבוע תפקיד כי קשה להם, אבל מעבר לכך (לפחות מבחינת הקבני"ם ואנשי המקצוע) יותר חשוב להם לעזור לך להתמודד עם הבעיה שלך ולא לעזור לך "לברוח". דבר זה יעזור לך בהמשך דרכך בצבא ובאזרחות.

אל תתיאש, תהיה אופטימי. דברים טובים קורים לאנשים סבלניים. לברוח הוא פשוט רגש אוטומטי שהשכל שלך מייצר, ונותן לך להרגיש שהכל אבוד, ואם אתה לא בורח, אתה תפגע, וזה פשוט לא נכון.

תהייה פייטר, דבר עם אנשים המוסמכים לכך- תסביר להם את מה שמפריע לך בתפקיד ובכלל בחיים (נראה לי שתמצא שהרבה דברים קשורים אחד לשני מבלי ששמת לב לכך) והכל יסתדר; אבל מעל הכל- אף פעם אל תברח, ובטח שלא תוריד דרגות!
מצבים כאלו בצבא הם make you or break you: אם אתה בורח, זה יעצב אותך כבן אדם שלא מסוגל להתמודד עם מצבים כאלה של הלא נודע, וחוסר יכולת לקבל את העובדה שאתה לא תעשה את מה שאתה רוצה (וזה לתקופה מאוד קצרה- 10 חודשים זה באמת לא הרבה זמן)... אבל אם אתה מצליח, אתה יוצא משם עם ארגז כלים שעוזר לך להסדר בחיים, ולהצליח להתמודד עם מצבים דומים- הן בתעסוקה, מערכות יחסים וכדו.

רבים מהכותבים בפורום מבינים לליבך, ועברו דבר דומה במהלך השירות שלהם- כולל אני, אבל בסופו של דבר, כשאנחנו מסתכלים אחורה לאחר 5,10,15 שנים, אנחנו מבינים עד כמה חשוב היה הסבלנות שלנו, בין אם מיצנו את עצמנו בתפקיד הראשון או שה"ארץ המובטחת" תגיד בתפקיד השני, לאחר שהראתה תיפקוד מצויין, למרות הקשיים.

בהצלחה!