תוכנית המצפים בגליל היא ביצוע של מבצע התיישבותי אינטנסיבי בגליל בשנים 1979-1980 . במהלך
התיישבותי זה הוקמו חמש עשרה נקודות ישוב בו זמנית אשר כונו מצפים. השם "מצפה" מתייחס
לתהליך ההקמה המיוחד.
ייחוד התהליך הוא בכך שהיוזם, המבצע והמממן הכמעט בלעדי הינו המחלקה להתיישבות. כך גם
התאפשרה הקמה מהירה בו זמנית. ראשית הוקמו נקודות ארעיות ללא קשר לגודלן העתידי. גרעין
ראשון של 15-7 משפחות בכל נקודה. החלטת הביצוע למפעל המצפים התקבלה באפריל 1979 ,
בישיבת הוועדה להתיישבות המשותפת לממשלת ישראל ולהסתדרות הציונית העולמית. בה אושרה
הקמת 30 מצפים בטווח של 6-8 חודשים. זאת מתוך מטרה לקדם פריסת אוכלוסייה יהודית בגליל
ההררי על ידי שמירה על אדמות מדינה מהשתלטות בלתי חוקית, רכישת קרקעות חיוניות ויישום
מדיניות דה-טריטוריזציה של המגזר הערבי. בתחום הדמוגרפי המטרה הייתה לשפר את מאזן ההגירה
לגליל על ידי משיכת אוכלוסייה חיצונית ומניעת הגירה שלילית. ההקמה האינטנסיבית ענתה על מטרות
לטווח הקצר של ניעור המערכת מקפאונה, תוך הסטת סדרי עדיפויות לאומיים מיהודה ושומרון לגליל.
כמו גם תחושה ש"הזמן פועל נגדנו". על ידי הקמת היישובים בו זמנית ניתן היה למשוך תקציבים לגליל.
כחלק מכך אחת מצורות ההתיישבות, ה-"מצפור", נועדה לענות לצורכי אוכלוסייה שחיפשה מסגרת
מסוימת. כך המדינה איתרה אוכלוסייה שהסכימה להתיישב במקומות אלו, ובמקביל ענתה על צורכיהם
המיוחדים. בפועל עד 1981 אוכלסו 26 מצפים.
www.zofim.org.il/pics/center/תוכנית%20המצפים.pdf